בילדים עם רמות גבוהות של שומן בטני תתכן צפיפות עצם אזורית נמוכה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Bone.

החוקרים בחנו את תוצאות בדיקת DXA (Dual-energy X-ray Absorptiometry) ומדדים אנתרופומטריים של 876 ילדים (גיל חציוני של 7.7 שנים) במטרה לבחון את הקשר בין מסת הגוף הכוללת ובין מרכיבים של מסת הגוף עם ממוצע סטיות התקן (Z-Score) של צפיפות העצם האזורית (Areal Bone Mineral Density).

בילדים עם מסת גוף גדולה יותר בכללותה ומסה ללא-שומן גדולה יותר תועד ממוצע סטיות תקן גדול יותר של צפיפות העצם האזורית, בהשוואה לילדים עם בהם תועדו מדדים נמוכים יותר של מסת הגוף הכוללת ומסה ללא-שומן.

כאשר המסה ללא-שומן נותרה קבועה, עליה במסת שומן כוללת נקשרה עם עליה בממוצע סטיות תקן של צפיפות עצם אזורית בילדים מתחת לאחוזון 85 של מסת השומן, אך בילדים מעל אחוזןו 85 של מסת השומן, מסת שומן גדולה יותר לוותה במדדים נמוכים יותר של ממוצע סטיות התקן של צפיפות העצם האזורית.

קשר זה בין עליה במסת השומן ובין ממוצע סטיות תקן נמוך יותר של צפיפות העצם האזורית בילדים הכי שמנים נבע בעיקר מעליה בשומן בטני, ולא משומן באתרים אחרים בגוף.

הקשר בכללותו היה דומה היה דומה כאשר החוקרים סיווגו לפי מוצא/גזע, אך הסף בו הופיע הקשר השלילי בין מסת השומן ובין ממוצע סטיות תקן של צפיפות העצם האזורית הופיע במסת שומן נמוכה יותר בילדים שחורים (אחוזון 70), בהשוואה לילדים לבנים (אחוזון 85), או בילדים ממוצא/גזע אחר (אחוזון 90).

החוקרים כותבים כי ממצאי החמקר עשויים להעיד כי כבר בילדות, עודף שומן בטני עשוי להשפיע לרעה על בריאות העצם וכי השמנת-יתר בילדות עשויה להוות גורם סיכון משמעותי לצפיפות עצם נמוכה.

Bone 2018

לידיעה במדסקייפ