במבוגרים עם אבחנה של גידול מוחי בילדות ייתכן קושי רב יותר לחיות באופן עצמאי וליהנות מחיים אישיים ומקצועיים עשירים, בהשוואה לאלו שלא התמודדו עם גידולים אלו בילדות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מארצות הברית, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Oncology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מעבר להישרדות, השגת תפקוד עצמאי הינה יעד מרכזי בקרב מבוגרים ששרדו גידולים במערכת העצבים המרכזית בילדות. עם זאת, שיעורי ההימצאות וגורמי הסיכון לכישלון תפקוד עצמאי לא נבחנו עד כה.
במחקר הנוכחי החוקרים בחנו עצמאות תפקודית וחברתית בקרב 306 שורדים (130 חולים לאחר אבחנה של אסטרוציטומה, 77 חולים לאחר אבחנה של מדולובלסטומה, 36 חולים לאחר אבחנה של אפנדי מומה ו-63 חולים עם גידולים אחרים במערכת העצבים המרכזית). חציון גיל המשתתפים בהווה עמד על 25 שנים ומרווח הזמן הממוצע מהאבחנה עמד על 16.8 שנים.
שישה מדדים שימשו להגדרת עצמאות תפקודית, כולל תעסוקה, מגורים עצמאיים, עזרה בטיפול אישי, עזרה בצרכים שגרתיים, השגת רישיון נהיגה ומצב משפחתי. ליקויים בתפקוד הגופני הוגדרו בנוכחות מדדים מתחת לאחוזון העשירי בהערכת יכולת אירובית, כוח, גמישות, שיווי משקל, ניידות ותפקוד אדפטיבי.
החוקרים זיהו שלושה סוגי תפקוד: תפקוד עצמאי (40%), עצמאות מתונה (34%) וחוסר תפקוד עצמאי (26%).
בניתוח רב-משתני מצאו החוקרים כי קרינה לאזור הגולגולת/חוט השדרה (יחס סיכויים של 4.20) וגיל צעיר יותר בעת האבחנה (יחס סיכויים של 1.24) לוו בסיכון לחוסר תפקוד עצמאי, בהשוואה לתפקוד עצמאי. מעבר לפגיעה במדד האינטליגנציה, מגבלות ביכולת אירובית (יחס סיכויים של 5.47), גמישות (יחס סיכויים של 3.66) ותפקוד גופני אדפטיבי (יחס סיכויים של 11.54) נקשרו עם חוסר תפקוד עצמאי, בהשוואה לתפקוד עצמאי.
שורדים שלא תפקדו באופן עצמאי דיווחו על איכות חיים בריאותית ירודה מבחינה גופנית, אך לא מבחינה נפשית, בהשוואה לשורדים שתפקוד באופן עצמאי.
החוקרים מסכמים וכותבים כי 60% מהמבוגרים ששרדו ממאירות מערכת עצבים מרכזית בילדות לא הצליחו לתפקד באופן עצמאי בבגרות. הפחתת עוצמת הטיפולים הראשוניים וההתערבויות הפוגעות בתפקוד הגופני עשויה לסייע לשורדים לתפקד באופן עצמאי יותר.
J Clin Oncol 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!