בהעדר ממצאים אחרים, נתונים חדשים קובעים כי התנהגות חריגה של ילד לאחר חבלת ראש קהה מינורית אינה מצדיקה השלמת בדיקת CT.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חבלת ראש טראומטית בעלת חשיבות קלינית מאוד לא-נפוצה במידה וגורם הסיכון היחיד המדווח הוא שינוי בהתנהגות הילד. במקרים אלו ככל הנראה אין צורך בהשלמת בדיקת CT באופן מיידי וניתן להסתפק במעקב אחר סימנים להחמרה קלינית.

מבין 9,600 ילדים מתחת לגיל שנתיים, 1,297 (13.4%) ילדים התנהגו באופן חריג, כאשר בשליש מהם לא היו ממצאים אחרים מרשימת גורמי הסיכון לפי PECARN (Pediatric Emergency Care Applied Research Network).

רק  ילד אחד מבין 411 ילדים (0.2%) עם דיווח בודד של התנהגות חריגה אובחן עם חבלת ראש טראומטית בעלת משמעות קלינית, וארבעה מבין 185 הילדים הללו שהשלימו בדיקת CT בחדר המיון אובחנו עם חבלת ראש טראומטית בבדיקת הדמיה (2.2%).  זאת בהשוואה ל-3.3% מהילדים עם חבלת ראש בעלת חשיבות קלינית ו-9.8% מהמקרים של חבלת ראש טראומטית בבדיקת CT בילדים דומים עם ממצאי PECARN אחרים.

הוספת גורם אחד נוסף מרשימת PECARN בילד עם דיווח אודות התנהגות חריגה הובילה לעליה בשכיחות חבלת ראש בעלת משמעות קלינית לשיעור של 0.8%, תוספת שני גורמים ומעלה לוותה בעליה של 14.4% בשיעור זה.

אף אחד מבין 188 הילדים בהם דווח על התנהגות חריגה, אך ללא ממצאים חריגים אחרים, לא אובחן עם חבלת ראש בעלת חשיבות קלינית, ורק אחד מבין 71 הילדים הללו (1.4%) עם בדיקת CT של הרשא אובחן עם חבלת ראש טראומטית על-בסיס בדיקת ההדמיה.

בניתוח משני של הנתונים, לא זוהו ילדים מתחת לגיל 18 שנים עם דיווח בודד של התנהגות חריגה עם חבלת ראש טראומטית בעלת חשיבות קלינית או עדות לחבלת ראש טראומטית בבדיקת הדמיה, למעט ילד אחד בן חודשייים עם חבלת ראש מתועדת בבדיקת הדמיה.

JAMA Pediatr 2015

לידיעה במדסקייפ