רעילות עצבית על-רקע טיפול במתוטרקסט היא תופעה חולפת ובמרבית המקרים ניתן לטפל בהמשך בתרופה זו ללא הישנות התסמינים. כל החולים עם תסמינים ואחד מכל חמישה חולים ללא תסמינים פיתחו לויקואנצפלופתיה העשויה להימשך עד לתום הטיפול.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מתוטרקסט עשוי להוביל לרעילות עצבית משמעותית וללויקואנצפלופתיה א-תסמינית. במסגרת המחקר הנוכחי הם ביקשו לזהות גורמי סיכון קליניים, פרמקוקינטיים וגנטיים לפגיעות אלו על-רקע הטיפול התרופתי במהלך הטיפול בילדים עם ALL (Acute Lymphoblastic Leukemia) ולאסוף נתונים אודות בטיחות טיפול אינטרה-תקאלי וטיפול במינון-גבוה של מתוטרקסט בחולים עם פגיעה עצבית.
החוקרים ערכו בדיקות הדמיה בתהודה מגנטית של המוח בארבע נקודות זמן ב-369 ילדים עם ALL, שטופלו במסגרת מחקרית, עם חמישה מחזורי טיפול במתוטרקסט במינון-גבוה ו-13-25 מחזורי טיפול אינטרה-תקאלי משולש. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת גורמים פרמקוקינטיים ובדיקות GWAS (Genome Wide Association Study) שימש לזיהוי פולימורפיזם לקשר עם הפגיעה העצבית.
מהתוצאות עולה כי 14 חולים (3.8%) פיתחו רעילות עצבית קלינית על-רקע טיפול במתוטרקסט. מבין 13 החולים בהם נעשה ניסיון חוזר של טיפול אינטרה-תקאלי ו/או מתוטרקסט במינון גבוה, ב-12 לא תוארה הישנות של הרעילות העצבית. לויקואנצפלופתיה תוארה ב-73 (20.6%) מבין 355 חולים ללא תסמינים ובכל החולים עם תסמינים ונותרה עד לתום הטיפול ב-74% מהחולים ללא תסמינים וב-58% מהחולים עם תסמינים.
יחס גבוה בין מתוטרקסט ללויקוורין לאחר 42 שעות (מדד לחשיפה למתוטרקסט) לווה בסיכון מוגבר ללויקואנצפלופתיה בניתוח רב-משתנים (p=0.038). מבחני GWAS הדגימו פולימורפיזם בגנים המעורבים בהתפתחות מערכת העצבים, להם תפקיד אפשרי בפגיעה העצבית.
החוקרים כותבים כי פולימורפיזם בגנים הקשורים להתפתחות מערכת העצבים עשוי לתרום לנטייה לרעילות עצבית על-רקע טיפול במתוטרקסט.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!