בילדים עם שיעול יצרני כרוני, שאינו חולף עם ארבעה שבועות של טיפול אנטיביוטי הולם, קיימת שכיחות גבוהה יותר של ברונכיאקטזיות, כך עולה ממחקר חדש מאוסטרליה, שפורסמו בכתב העת Archives of Disease in Childhood. החוקרים מוסיפים כי ילדים אלו מצויים בסיכון גבוה פי עשרים לברונכיאקטזיות, בהשוואה לאלו בהם השיעול חולף.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את כל נתוני סריקות MDCT (Multi-Detector CT) שהזמינו רופאי ריאות להערכת ילדים עם שיעול יצרני כרוני בבית החולים במהלך שנתיים. הם לא כללו ילדים עם ציסטיק פיברוזיס, אסתמה, ברונכיאקטזיות ידועות ואלו עם סריקות שנדרשו לצוותי אונקולוגיה, כירורגיה, טיפול נמרץ או טראומה.

מדגם המחקר כלל 144 ילדים בגילאים שנעו בין שלושה חודשים ל-17 שנים (חציון גיל של 12 שנים). חציון משך השיעול היצרני עמד על 12 חודשים. מחלות רקע כללו מחלת לב מולדת (11 חולים), מחלת ריאות כרונית של יילודים (5 חולים), Primary Ciliary Dyskinesia (4 חולים), פיסטולה קודמת בין קנה הנשמה והוושט ופיום קנה (חולה אחד), שיתוק מוחין (5 חולים), מחלת מעי דלקתית (חולה אחד) ותסמונות גנטיות שונות (7 חולים). ב-106 ילדים זוהו עדויות לברונכיאקטזיות בבדיקות MDCT.

החוקרים אספו נתונים אודות טיפול אנטיביוטי עבור 129 ילדים. מבין 105 הילדים עם שיעול שנותר לאחר לפחות ארבעה שבועות טיפול אנטיביוטי, 88 חולים אובחנו עם ברונכיאקטזיות (83.8%).

מנגד, מבין 24 הילדים בהם השיעול חלף לאחר טיפול אנטיביוטי, רק ב-6 ילדים (25%) אובחנו ברונכיאקטזיות (יחס סיכויים מתוקן של 20.9).

החוקרים ממליצים כי בילדים עם המשך שיעול יצרני לאחר ארבעה שבועות טיפול אנטיביוטי תושלם הערכת רופא ילדים, עם פרוטוקולים ספציפיים לילדים, כך שניתן לבחון בקפדנות ולשקול בדיקת CT של החזה להערכת אפשרות של ברונכיאקטזיות ומתן טיפול נוסף לפי הצורך.

החוקרים מדגישים כי הממצאים תקפים לילדים עם שיעול יצרני במדינות מפותחות, דוגמת אוסטרליה. הם אינם יכולים להשליך את הממצאים בתנאים עם שכיחות גבוהה של מצבים אחרים, דוגמת שחפת. מאחר וישנן סיבות רבות לשיעול כרוני, על רופאים להבין כי יש להתייחס ברצינות למצבים אלו ולהשלים הערכה קפדנית. הם קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא.

Arch Dis Child 2014

לידיעה במדסקייפ