בילדים עם JIA (Juvenile Idiopathic Arthritis), טיפול מוקדם בשילוב של Methotrexate ו-Etanercept הוביל למחלה לא-פעילה קלינית בתדירות גבוהה יותר, בהשוואה לטיפול במתוטרקסט בלבד, כך עולה מתוצאות מחקר TREAT (Trial of Early Aggressive Therapy in Polyarticular Juvenile Idiopathic Arthritis) במהלך הכנס השנתי מטעם ה-ACR (American College of Rheumatology).

מדובר במחקר הראשון שהגדיר כיעד מחלה לא-פעילה קלינית כתוצא סיום. מהתוצאות עלה כי ניתן להשיג מחלה לא-פעילה קלינית עם טיפול מוקדם ואגרסיבי.

מדובר במחקר מבוקר-פלסבו, כפל-סמיות, שכלל 85 חולים בגילאי 2-17 שנים, עם JIA במשך פחות משנה. הילדים חולקו באקראי לטיפול אגרסיבי יותר עם Methotrexate ו-Etanercept, או לטיפול פחות אגרסיבי עם Methotrexate ופלסבו. כל הילדים טופלו בפרדניזולון במינון יורד עד הפסקתו לאחר 17 שבועות. תוצא הסיום העיקרי היה מחלה קלינית לא-פעילה לאחר שישה חודשים.

החוקרים בחנו את הזמן עד למחלה לא-פעילה קלינית ואת משך ההפוגה. הם הגדירו מחלה לא-פעילה קלינית בנוכחות העדר מפרקים עם דלקת מפרקים פעילה, העדר שקיעת דם מוחשת, העדר דלקת ענביה, מדד PGA (Physician Global Assessment) של 0, העדר חום, לימפאדנופתיה, או פריחה.

החולים עברו הערכה לפי קריטריוני Wallace, במרווחים של 1, 2, 4, 5, 6, 7, 8, 10 ו-12 חודשים. משתתפים בקבוצת הטיפול הפחות אגרסיבי שלא הצליחו להשיג שיפור של 70% בסימנים ובתסמינים של JIA לאחר ארבעה חודשים ואלו שלא השיגו מחלה קלינית לא-פעילה לאחר שישה חודשים, הועברו לטיפול בתווית-פתוחה במשטר אגרסיבי יותר.

חציון משך מחלה קלינית לא-פעילה היה ארוך יותר בקבוצת הטיפול האגרסיבי יותר, בהשוואה לטיפול פחות אגרסיבי (139.5 לעומת 79.0 ימים, P=0.016).

שיעור גבוה יותר של חולים בקבוצת הטיפול האגרסיבי יותר השיגו מחלה לא-פעילה קלינית לפחות פעם אחת (71% לעומת 65%). עם את, 17 מבין 28 החולים שהחלו בטיפול במשטר פחות אגרסיבי השיגו מחלה לא-פעילה קלינית רק לאחר החלפה לטיפול אגרסיבי יותר.

בחולים שהחלו בטיפול אגרסיבי יותר תועדה מחלה לא-פעילה קלינית חודש מוקדם יותר, בהשוואה לאלו שהחלו בטיפול פחות אגרסיבי.

ממצא חשוב נוסף שעלה מניתוח הנתונים היה מספר ביקורי המעקב במהלכם תועדה מחלה קלינית לא-פעילה. בחולים שהחלו בטיפול אגרסיבי יותר נרשמו יותר ביקורים עם מחלה לא-פעילה קלינית, בהשוואה לאלו שהחלו בטיפול פחות אגרסיבי, למרות שבסופו של דבר הוחלף הטיפול לגישה אגרסיבית יותר (32% לעומת 21%).

בילדים בהם תועד שיפור של 70% בסימנים ובתסמינים לאחר ארבעה חודשים נרשם סיכוי גבוה יותר למחלה לא-פעילה קלינית, בהשוואה לילדים בהם לא תועדה תגובה מוקדמת (86% לעומת 44%, p=0.0001).

הגורם המנבא המשמעותי ביותר לשיפור של 70% בסימנים ובתסמינים או מחלה קלינית לא-פעילה, היה הזמן עד לטיפול. ככל שהחולים טופלו מוקדם יותר, כך עלה משך הזמן בו היו בהפוגה קלינית.

החוקרים לא זיהו הבדלים בתופעות לוואי חמורות בין קבוצות הטיפול, בשיעור תופעות הלוואי בדרגה 3 ומעלה, או זיהומים שדרשו טיפול סיסטמי.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה-ACR

לידיעה במדסקייפ