עד כה בשנת 2013 נהרגו יותר אנשים בארצות הברית על ידי ילדים קטנים שהיתה להם גישה לנשק מאשר על ידי טרוריסטים (5 לעומת 3, לפי הפוסט כאן). לא מפתיע  אם כך לגלות כי לרבים מבני הנוער הנמצאים בסיכון גבוה להתאבדות בארצות הברית, יש כלי נשק זמינים בבית או בסביבה. לפי מחקר חדש,  אחד מכל שלושה ילדים או בני נוער שעברו בדיקת סקירה בתכנית חדשה במיון בארצות הברית, נמצאים בסיכון להתאבדות, וקרוב לעשרים אחוז מהם דיווחו כי יש רובה או אקדח בביתם או בסביבה. לדברי החוקרים, המחלקה לרפואה דחופה היא מקום טוב לזהות ולהעריך את הסיכון להתאבדות בצעירים ומתבגרים. זאת מאחר שרבים מהם לא מגיעים לטיפול רפואי ובדיקות שגרתיות לעתים קרובות, במיוחד במקרים של צעירים המשתייכים לשכבות הסוציואקונומיות הנמוכות יותרבארצות הברית.  עוד נכתב כי כמחצית מנסיונות ההתאבדות בבני נוער קשורים לכלי נשק חם, וכי התאבדות היא אחת מגורמי המוות בצעירים בני 10-24. 

הנתונים הוצגו במפגש השנתי של האגודות האקדמיות לרפואת ילדים. התכנית שפיתחו החוקרים מבוססת על סטנדרט הזהב, שאלון המחשבות האובדניות. לדבריהם, הם צמצמו את השאלון ועבדו עם העקרונות הבסיסיים והקריטיים שלו, כדי לאפשר שימוש בתוך המחלקה לרפואה דחופה. השאלות שלדעתם יש לשאול כדי לזהות סיכון להתאבדות הן פשוטות: ראשית, יש לשאול את הילד/מתבגר האם בשבועות האחרונים הוא חש כי רצה למות. שנית, האם בשבועות האחרונים חש כי עדיף לו או למשפחתו אם היה מת. שלישית, האם בשבוע האחרון היו לו מחשבות על התאבדות, ואחרונה, האם בעברו ניסה להתאבד. החוקרים כללו במחקר 524 מטופלים שגילם הממוצע 15, מתוכן 344 שהוצגו עם בעיות רפואיות, וכמעט מחציתם (180) מסיבות של בריאות הנפש. כל המשתתפים היו אמריקאים ממוצא לבן ורובם הגדול הסתמך על ביטוח ציבורי.  למשתתפים שזוהו כנמצאים בסיכון להתאבדות הוצג שאלון נוסף לגבי נוכחות של כלי נשק חם בבית, יכולת הגישה אליו והאם ישנה תחמושת זמינה. לדברי החוקרים, מתוך 151 שזוהו על סמך השאלון הראשון בסיכון להתאבדות, 26 דיווחו על כלי נשק חם שנמצא בבית או בסביבה. שליש מהם דיווחו שכלי הנשק נגיש להם, ומיעוטם דיווח כי יש להם גישה חופשית לנשק  ולתחמושת.  

החוקרים טוענים כי לשאלון המקוצר יש רגישות, ספציפיות וערכי ניבוי שליליים גבוהים מאוד. לדבריהם, לרופאים המטפלים במיון יש תפקיד חשוב בזיהוי צעירים הנמצאים בסכנה אמיתית להתאבדות. לדבריהם, רופאים רבים בחדר המיון לא חשו בנח לתשאל צעירים על הנוכחות והגישה לכלי נשק בבית אך הם צופים כי חוסר נוחות כזו תלך ותעלם עם ההבנה של שיעורי ההתאבדות בצעירים ועל הזמינות של כלי נשק חם בבתיהם של הנמצאים בסיכון.

בתגובה למחקר השיב למדסקייפ ד”ר מקלנמי, נשיא האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) כי אין לו ספק שעל הרופא לשוחח עם מטופליו על נוכחות של כלי נשק בבית, כמו שעליו לשוחח עם ילדים והוריהם על סיכונים אחרים כמו רכיבה על אופניים עם קסדה, שימוש בחגורות בטיחות או התקנה של גלאי עשן בבית; למעשה, זהו חלק מ’יוזמת העתיד הבהיר’ של AAP שמנסה להתוות קווים מנחים לביקורים של ילדים במרפאה. לדבריו, היוזמנה מנסה להנחות את הרופא כיצד ועל מה לתשאל את מטופליו כחלק מהבדיקה; אחת מהשאלות היא האם יש כלי נשק בבית ואם כן האם הם נעולים/טעונים, והאם התחמושת נמצאת תחת מנעול במקום אחר. מנתוני AAP עולה כי פציעה מנשק חם היא סיבה ל-1 מתוך 25 אשפוזים במרכזי טראומה לילדים בארצות הברית. 

לכתבה במדסקייפ