חוקרים מבריטניה מדווחים כי בחולים ששרדו ממאירות בילדותם קיים סיכון מוגבר לתמותה בשל התקפי לב, שבץ מוחי, או ממאירות אחרת, עשרות שנים מאוחר יותר סיכון הנובע ככל הנראה מהטיפול המקורי.
החוקרים העריכו את שיעורי התמותה בקרב כ-18,000 משתתפים ששרדו ממאירות בילדותם, ומצאו כי שיעורי מקרי התמותה המוקדמת בקרב השורדים היו גבוהים פי 11 בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
מהממצאים עולה כי חולים ששרדו ממאירות בילדותם מצויים בסיכון עקב הטיפול שניתן, ויש לזהות דרכים לשיפור הטיפול בחולים אלו. ממצאים אלו מאשרים את חשיבות הנתונים בטווח הארוך, ואת הצורך במעקב רפואי גם עשרות שנים לאחר הטיפול.
ממחקר שנערך בארה”ב שנה מוקדם יותר עלה כי חולים ששרדו ממאירות בילדותם היו בסיכון למגוון בעיות לבביות, דוגמת התקפי לב ומחלות לב, והסיכון המשיך לעלות עד 30 שנים לאחר הטיפול.
הנחיות בריטיות בנוגע למעקב ארוך הטווח אחר חולים ששרדו ממאירות בילדותם ממליצות על בדיקת סקר שגרתית של הלב, אחת לחמש שנים, בעוד שבארה”ב בדיקות הסקר נערכו בתדירות גבוהה יותר באלו המצויים בסיכון מוגבר.
במאמר שפורסם במהדורת 13 ביולי של הגיליון המקוון של Journal of the American Medical Association כתבו מומחים כי ממאירות ראשונית שנייה הינה סיבוך מאוחר מוכר של ממאירויות בילדות. הגורם העיקרי לכך הוא חשיפה לקרינה במסגרת הטיפול, ולתופעות לוואי של חלק מהתרופות הרעילות המשמשות לטיפול בממאירויות.
החוקרים בחנו את הנתונים אודות 17,981 משתתפים במחקר British Childhood Cancer Survivor Study, כולן נשים ששרדו ממאירות בילדותם, למשך לפחות חמש שנים. כולן אובחנו לפני גיל 15, בין 1940 ו-1991, והיו במעקב עד סוף שנת 2006.
בקרב אלו ששרדו ממאירות בילדותם, שיעורי התמותה היו גבוהים פי 11, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, ולמרות ששיעור זה ירד עם השנים, הוא נותר גבוה פי שלוש מהצפוי 45 שנים לאחר האבחנה המקורית.
מהממצאים עולה בנוסף כי רק 7% ממקרי התמותה בקרב חולים ששרדו ממאירות בילדות נבעו מהישנות של המחלה המקורית, בעוד ש-77% נבעו מממאירויות חדשות, מחלות לב ומחלות צרברוווסקולאריות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!