ממחקר רטרוספקטיבי קטן עולה כי Rituximab, נוגדן מונוקלונאלי anti-CD20, עשוי להיות יעיל כטיפול נלווה בילדים עם SLE חמורה (Systemic Lupus Erythematosus), בעיקר באלו עם ציטופניה אוטואימונית חמורה או Lupus Nephritis חמורה, שאינם מגיבים או אינם יכולים לסבול את הטיפול ב-Cyclophosphamide.
עם זאת, החוקרים מציינים כי 45% מהילדים פיתחו תופעות לוואי חמורות , ולכן דרושים מחקרים נוספים באשר ליעילות והבטיחות של הטיפול.
החוקרים מדווחים על 11 ילדות עם SLE חמורה, שטופלו ב-2-12 עירויי Rituximab (350-450 mg/m בכל עירוי) וקורטיקוסטרואידים. ממוצע הגילאים בו התחילו את הטיפול עמד על 13.9 שנים, והחוקרים עקבו אחר הבנות במשך 13.2 חודשים בממוצע (בטווח 6-26 חודשים).
עירויי Rituximab הביאו לרמיסיה מלאה או חלקית ב-8 מ-11 הבנות. 6 מ-8 הבנות עם Lupus Nephritis השיגו רמיסיה, כמו גם 2 בנות עם ציטופניה אוטואימונית חמורה.
לדברי החוקרים, מהתוצאות עולה כי Rituximab יעיל במיוחד לטיפול בציטופניה אוטואימונית חמורה, מאחר שהן במקרה של אנמיה המוליטית אוטואימונית והן במקרה של טרומבוציטופניה אוטואימונית, הושגה רמיסיה מלאה וממושכת.
ב-5 חולים שהגיבו לטיפול ניתן היה להוריד את מינון הסטרואידים, חולה אחד נותר עם מינון נמוך של Prednisone.
רמות anti-dsDNA Ab’s ירדו בכל החולים שהגיבו ל- Rituximab, במקביל למהלך הקליני ולירידה במספר תאי CD20 B, עם נירמול מהיר יותר כאשר Rituximab ניתן עם Cyclophosphamide.
רמות Antiphospholipid Ab’s התנרמלו ב-3 חולים, דבר המכוון לכך ש- Rituximab עשוי לסייע בחולים עם Antiphospholipid Syndrome, עם או בלי SLE.
החוקרים מציינים כי Rituximab נסבל פחות טוב במחקר הנוכחי, בהשוואה לדיווחים ממחקרים קודמים. כאמור, תופעות לוואי חמורות הופיעו ב-45% מהילדים, טקוסיות המטולוגיות הופיעה ב-36%. ייתכן שהשילוב של Rituximab עם טיפול אימונוסופרסיבי תרם לפגיעה הטוקסית.
החוקרים מסכמים כי לאור התוצאות יש מקום לבצע מחקרים פרוספקטיבים גדולים יותר לאישור הבטיחות והיעילות של הטיפול בילדים עם SLE.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!