תוצאות מחקר חדש מוכיחות כי היקף מותניים מנבא את התנגודת לאינסולין, בלא תלות ב-BMI, בילדים ומתבגרים. השמנה בטנית היא גורם סיכון גם בנוכחות BMI שאינו גבוה מאוד. רופאים צריכים להיות מודעים לנושא, ולדון בכך עם מטופליהם.
החוקרים בדקו עד כמה משקף היקף המותניים את השומן הכולל, השומן התת-עורי בבטן, והשומן הויסארלי, ואם היקף המותניים מנבא תנגודת לאינסולין, בלא תלות ב-BMI.
החוקרים טוענים כי היקף המותניים נמצא כפקטור בלתי-תלוי לרקמת השומן הכוללת בגוף, רקמת השומן הכוללת בבטן, רקמת השומן הויסארלית, ושומן תת-עורי בטני. היקף המותניים היה טוב יותר לניבוי משתנים אלו, בהשוואה לשילוב היקף מותניים וערכי BMI.
באופן דומה, עליה בהיקף מותניים וב-BMI היו קשורים בירידה ברגישות לאינסולין, ורמות מוגברות של אינסולין ופרו-אינסולין בצום. היקף המותניים נותר מדד משמעותי לאחר תיקנון לאחוזון BMI, ובלא תלות בגזע.
לסיכום, מממצאים אלו עולה כי השפעות אחוזון BMI על שומן כללי ושומן בטני ועל הפרופיל המטבולי, מתווכות דרך השמנה מרכזית, נמדדות ע”י היקף מותניים, שלבדו מהווה פקטור בלתי-תלוי למשתנים אלו.
היקף המותניים עשוי להוות מדד חיוני לשומן בגוף, בעיקר מאחר שמדידת היקף מותניים דורשת מדידה יחידה, בעוד שלשם חישוב BMI יש לשקול את המטופל ולמדוד את גובהו, ולבצע את החישוב המתאים. ברמה אפידמיולוגית וברמת בריאות הציבור, היקף המותניים עשוי להיות טוב יותר. אולם, דרושים מחקרים נוספים.
כרגע מנתחים את הנתונים בכדי לבחון את הקשר בין היקף המותניים ופרופיל הליפידים, לחץ דם, והפרעה לתפקוד אנדותל (ביומרקרים של השריר החלק בכלי הדם).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!