המשתתפים כללו 8 ילדים (5 בנות, 3 בנים) עם כוויות שהיו מועמדים להשתלת עצמית לאחר 10 ימים של טיפול מסורתי. גם ההורים וגם הילדים קיבלו הסבר על ההליך 24 שעות לפני התחלת הטיפול וניתנה הסכמה כתובה. בגלל שתאי התורם היו מעובר זכר, ילדה אחת עם כוויה מוסתרת הגדולה ביותר, נתנה הסכמה לביופסיה (1cm2 המייצגים 2,500 תאים אפידרמים ו-3,500 תאי דרמיס) שתילקח 6 חודשים לאחר הטיפול בכדי לקבוע באם  השתל נקלט בנקבה.

מבני עור עוברי הונחו על כוויות הילדים לאחר ניקויין והנחת גאזה עם פטרול. כל 3-4 ימים הוחלפו התחבושות, והחוקרים שמו לב כי מבני העור התפרקו לחלוטין. המנתח קבע את מספר הטיפולים בהתבסס על התקדמות יצירת האפיתל, עם מקסימום טיפול של 3 שבועות. ידיהם ורגליהם של הילדים הונחו בגבס בכדי לשמור על תנוחה טבעית.

זמן ממוצע לפני יישום המבנה הראשון היה 10 ימים; מספר ממוצע של שתלים היה 4.3; זמן ממוצע להחלמת הכוויות לאחר מתן השתל הראשון היה 15,3 ימים; וזמן מעקב היה 13-21 חודשים.

כל הפצעים נסגרו לאחר בערך שבועיים לאחר הטיפול ללא רקמת גרנולות היפרטרופית, כפי שקורה לעיתים קרובות עם שימוש בטיפול המסורתי. לא היה צורך במכשירי קיבוע נוספים כמו דבק או תפרים. ההשתלה היתה ללא כאב, שרק חולה אחד קיבל אנסתזיה מסיבות התנהגותיות, ותוצאות תיפקודיות ואסטטיות היו מצויינות בכל 8 הילדים.

תאי עובר הם בעלי יכולת הדבקה, פרוליפרציה ומיגרציה לתאים קיימים, כנראה באמצעות הפרשת פקטורי גדילה. השפעה זו נראתה בכל 8 החולים שטופלו עם סגירת הפצע מגבול הפציעה. בעקבות ההשפעות התרפואיטיות של טכניקה זו יחד עם קלות הטיפול, לתאי עור עובר פוטנציאל גדול בהנדסת רקמות.

Lancet. Posted online Aug. 18, 2005

לידיעה במדסקייפ