חוקרים בריטים מדווחים כי הסיכון לתוצאה קטלנית מוגבר בילדים הסובלים ממחלת מנינגוקוקסמית במידה והם אינם מטופלים על-ידי רופא הילדים ובמידה ולא קיים פיקוח של רופא בכיר על הצוות המטפל.

החוקרים מציינים כי תוצאות המחלה הנגרמת על-ידי neisseria meningitidis משופרות כאשר הילדים החולים מטופלים ביחידה לטיפול נמרץ ילדים, אולם, במצבם של הילדים המטופלים ביחידה לטיפול חירום מופיעה, לעיתים קרובות, החמרה מהירה, לפני שניתן להעבירם.

בכדי לקבוע מהם הגורמים התורמים לתוצאה הירודה בילדים אלה, ביצעו החוקרים מחקר מסוג  case-control שבחן את מהלך 24 השעות הראשונות לאחר ההגעה לטיפול בין השנים 1997-1999. במחקר נכללו 143ילדים שסבלו ממחלה מנינגוקוקסמית ונפטרו ו-355 ילדים ששרדו. קבוצות הנבדקים הותאמו מבחינת אזור מגורים, גיל וחומרת המחלה.

החוקרים מדווחים כי כשלון בזיהוי סיבוכים, כישלון בהערכת חומרת המחלה, כישלון בהשגחה על החולה, מחסור במעורבות של רופאי ילדים בטיפול, וליקויים במתן הנוזלים וה-inotrope נמצאו כולם קשורים באופן מובהק סטטיסטית לתמותת החולים.

אנליזה מרובת משתנים מעידה כי העדר מעורבות של רופא ילדים בטיפול, כישלון בהשגחה על החולה, וכישלון במתן ה-inotropes מהווים גורמי סיכון בלתי-תלויים לתמותת החולה. כשלון בזיהוי סיבוכים מהווה השלכה חשובה של העדר מעורבותו של רופא ילדים בטיפול.

החוקרים מסכמים כי על הרופאים לפעול בהתאם לפרוטוקולי הטיפול שפורסמו בנוגע למתן הנוזלים, למתן טיפול ה-inotrope ולהפניה ליחידה לטיפול נמרץ ילדים.