שילוב עירוי תמיסת רינגר לקטט עם אינדומתצין רקטאלי עשוי להפחית את שיעורי היארעות ואשפוזים חוזרים בשל דלקת לבלב לאחר ERCP (Endoscopic Retrograde Cholangiopancreatography), בהשוואה למתן כל אחד מהטיפולים בנפרד, כך עולה מנתונים שפורסמו במהלך כנס ה-UEG.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי דלקת לבלב חדה הינה אחד הסיבוכים האפשריים לאחר ERCP, הכרוך בעליה משמעותית בהוצאות הרפואיות ותחלואה של החולים. בספרות הרפואית מדווח על טווח רחב של שיעורי היארעות דלקת לבלב לאחר ERCP. מומחים ממליצים על מתן אינדומתיצין רקטאלי למניעת דלקת לבלב לאחר ERCP, כאשר יש גם עדויות לפיהן מתן תמיסת רינגר לקטט עשוי לסייע במניעת הסיבוך הנ”ל.
החוקרים השלימו מחקר אקראי, כפל-סמיות, מבוקר, שנועד לבחון את היעילות של מתן אינדומתיצין עם או ללא עירוי רינגר לקטט ב-210 חולים בסיכון גבוה לדלקת לבלב לאחר ERCP. החולים קיבלו עירוי נוזלים שכלל תמיסת רינגר לקטט (ליטר אחד), אינדומתיצין, או שילוב של שתי הגישות (70 חולים בכל קבוצה); התוצאים שנבחנו כללו את שיעורי דלקת לבלב לאחר ERCP, דלקת לבלב חדה חמורה, אירועים חריגים ותמותה, כמו גם משך אשפוז ושיעור אשפוזים חוזרים.
מהנתונים עולה כי שיעור אירועי דלקת לבלב לאחר ERCP עמד ע 17% מהחולים בזרוע הטיפול בתמיסת רינגר לקטט, 8% מאלו שטופלו באינדומתיצין רקטאלי ו-7% מהחולים בזרוע הטיפול המשולב. החוקרים מציינים שיעור אשפוזים חוזרים נמוך בקבוצת הטיפול המשולב, בהשוואה לקבוצת הטיפול בתמיסת רינגר לקטט (2% לעומת 10%, בהתאמה). דלקת לבלב חמורה תועדה בשני חולים בזרוע הטיפול בתמיסת רינגר לקטט ובחולה אחד בזרוע הטיפול באינדומתיצין רקטאלי, כמו גם עם הטיפול המשולב.
החוקרים מאמינים כי גישה פרקטית למניעת דלקת לבלב לאחר ERCP עשויה להיות מתאימה יותר בחולים בסיכון גבוה לדלקת לבלב לאחר ERCP ועדיפה על כל אחת מהגישות בנפרד.
מתוך כנס ה-UES
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!