מחקר חדש מגלה שמהירות ההליכה של חולי אוסטאוארתריטיס (OA) אינה משתנה עם שינויים בחומרת המחלה, אך מחלה חמורה יותר (OA של הברך) גורמת לכך שרגלו של החולה, בזמן ההליכה, נמצאת יותר במנח varus וכמו כן מגדילה את תנועת האדוקציה בהשוואה לחולה שסובל ממחלה קלה יותר.

במחקר השתתפו 44 חולים הסובלים מדרגות חומרה שונות של medial tibiofemoral OA, 4 מתוכם עם מחלה בברך אחת בלבד, ואליהם הושוו 44 נבדקים אסימפטומטים המתאימים מבחינת גיל, מין, גובה ומשקל.

חולים שסבלו בנוסף ממחלות פרקים אחרות הוצאו מהמחקר.

החולים התבקשו לצעוד ב-3 מהירויות: איטית, על פי בחירתם ומהירה ובזמן זה ניתחו החוקרים את מהירותם הממוצעת, את מנח ה- varus/valgus של רגלם ואת תנועת האדוקציה של הברך.

החוקרים לא מצאו הבדל במהירות ההליכה שבחרו החולים בין חולי OA לבין קבוצת הבקרה. כמו כן הם מצאו שחלקו של ההבדל במהירות הנבחרת ע”י החולים בהבדל באדוקציה של הברך עמד על 8.9% בלבד.

החוקרים ראו שבקרב החולים שסבלו מ-OA קשה יותר היתה הרגל הפגועה במנח varus יותר מאשר בחולים עם מחלה קלה יותר (מובהק סטטיסטית). בחולים עם המחלה הקשה יותר היתה גם יותר אדוקציה של הברך בהשוואה לקבוצת הבקרה ולחולים עם המחלה הקלה יותר (מובהק).

ניתוח הנתונים מצביע על כך שעקומת היחס בין תנועת האדוקציה לבין מהירות ההליכה היא יותר תלולה ככל שה-OA פחות חמורה. על סמך זה, שיערו החוקרים, שסגנון הליכה זה עשוי להוריד את העומס על האיזור הפגוע ועל כן גם את חומרת המחלה.    

Arthritis Rheum 2004 Apr;50:4:1172-8

לידיעה בדוקגייד