הטפול במדרסים בכפות רגלים שטוחות בילדים שכיח מאד. יעילות הטיפול אינה מוכחת. סקירת ספרות ( (Cohraneהעלתה ספקות נוספים בקשר ליעילות השיטה.

מטרת העבודה הייתה לסקור את איכות המחקרים העוסקים הנושא זה.

שיטות: סקירת ספרות נרחבת בשפה האנגלית משנת 1970-2011, לא נכללו מאמרים שהם “דעת מומחה” או כאלו המסתמכים על גישה אישית. נסקרו שיטות טיפול שמרניות בלבד בכפות רגליים שטוחות גמישות.

תוצאות: מתוך 429 מאמרים נמצאו 13 בלבד מתאימים לדרישות המחקר. מבחינת מתודולוגית איכות המחקרים נמצאה ברמה נמוכה יחסית. כך למשל בכל המחקרים מטופלים לא היוו מדגם מייצג לאוכלוסייה למחקר, המטופלים ידעו באיזו שיטה טופלו, לא נעשה שימוש באמצעי הערכת תוצאה מקובלים, אקראיות המטופלים לשיטה כזו או אחרת לא הוסתרה מהמטופל או המעריך. משך המעקב לא היה אחיד (ללא מעקב בכלל ועד 4 שנות מעקב). מספר הנחקרים נע בין 8 עד 637, והגיל בין 7 חודשים עד 14 שנים. שיטות האבחון של כפות הרגליים השטוחות לא היו אחידות והסתמכו בד”כ על הסתכלות. בכל המחקרים ההתערבות היתה מדרסים או סוג הנעלה. מחקר אחד בלבד הישווה בין מדרסים וטיפול פיזיותירפי. הערכת התוצאות במחקרים השונים הסתמכה על צילומי רנטגן, מנח כף הרגל, קינטיקה וקינמטיקה של ההליכה, כאב, רמת תפקוד והערכה אישית של המטופל.

דיון:  בשני המחקרים בהם השתמשו בצילומי רנטגן על מנת לבדוק השפעה מיידית על מנח כף הרגל, לא נמצא הבדל משמעותי בין שימוש בהנעלה ומדרסים לבין ממצאי הצילומים ברגל יחפה. ב 7 מחקרים נבדקו תוצאות הטיפול בעזרת צילומים בחלוף זמן מתחילת הטיפול. ב  6 מחקרים נמצא שיפור בקבוצת הטיפול. במחקר היחידי בקבוצה זו שהיה אקראי מבוקר לא נמצא הבדל בין הקבוצות.

אמצעי הערכת תוצאות נוספים היו מנח העקב בעמידה, גובה הקשת האורכית בעמידה או בעמידה על קצות אצבעות או טביעת כף הרגל בעמידה, מנח הבוהן הגדולה ומנח הפיקה. בחלק מהמחקרים נמצא שיפור במנח העקב בשימוש בנעל גבוהה או בתמיכה צידית לעקב (Wedge), אך לא נבדק האם השיפור משמעותי. מחקר אחד מצא, כי בשימוש במדרס מותאם אישית, חל שיפור משמעותי במנח העקב. מחקר אחד בלבד בדק השפעת פיזיותירפיה, ומצא שיפור במנח כף הרגל כפי שנמדד בטביעת כף הרגל. במחקרים בהם הוערכה תבנית ההליכה נמצא, כי בשימוש בהנעלה או במדרסים, חלה ירידה שמשמעותית באבדוקציה של כף הרגל בהליכה, ירידה באיברסיה של העקב ושליטה טובה יותר על פרונציית כף הרגל. במחקר בו נבדק כאב ותפקוד, נמצאה בקבוצות הטיפול ירידה משמעותית בכאב ושיפור ברמת התפקוד בספורט לאחר זמן מסויים, אך ללא הבדל משמעותי בין הקבוצות.

מסקנות: ברוב העבודות שנבדקו במאמר נעשה שימוש במדרסים עם או ללא שינוי בסוג ההנעלה כשיטות הטיפול בכפות רגליים שטוחות גמישות בילדים. בצילומי רנטגן אין עדות כי נעל אורטופדית או מדרסים שיפרו מיידית את מנח העקב בכפות רגליים שטוחות גמישות. במחקרים לטווח ארוך יותר נמצא שיפור רנטגני אך שיפור זה נמצא בכל קבוצות הטיפול ללא הבדל ביניהן וללא השוואה לקבוצת ביקורת ללא טיפול (אולי ההתבגרות עצמה משפרת את מנח כף הרגל?)

לאור השונות הניכרת בין הקבוצות שנבדקו ובשל האיכות הירודה של המחקרים לא ניתן להסיק מסקנות לגבי הערך של הטיפול במדרסים בכפות רגליים שטוחות גמישות בילדים.

על הרופאים המטפלים בכפות רגליים שטוחות להיות מודעים להיעדר הוכחה ברורה ליעילות הטיפולים השכיחים.

MacKenzie AJ, Rome K, Evans AM, The Efficacy of Nonsurgical Interventions for Pediatric Flexible Flat Foot: A Critical Review J Pediatr Orthop 2012;32:830834

הערות העורך: האם כף רגל שטוחה גמישה מצריכה בכלל טיפול? לעתים קרובות הילד אינו מתלונן כלל, אך מראה כף הרגל צורם להוריו והם המחישים אותו לבדיקת אורטופד. הגישה המקובלת בספרות, היא כאשר כף הרגל השטוחה הינה גמישה, אינה גורמת לכאבים או להתעייפות בפעילות, אין צורך בכל התערבות טיפולית מכל סוג שהוא. ובכל זאת עדיין רופאים רבים מפנים את הילד לרכוש מדרסים.

אז לתשומת לב המטפלים בכפות רגליים שטוחות גמישות בילדים: אין עדיין הוכחה ברורה ליעילות הטיפול השגור כל כך מדרסים. קיימים בשוק מדרסים מסוגים שונים ומשונים, שיטות בדיקה ממוחשבות, חומרים שונים קשיחים יותר או גמישים. התאמה אישית או מדרס מהמדף, מדרסים שעלותם מאות שקלים ומדרסים שעולים אלפי שקלים. אלו וגם אלו עדיין לא הוכח שיעילים.