בהמשך ישיר לעבודה אותה סקרתי בתחילת החודש ואשר עסקה בציסטות פשוטות בעצמות, מדיין קרל סטניצקי את המושג “אידיופאתי”. הוא מציין את המהפך שחל באורטופדית ילדים במהלך 30 או 40 השנים האחרונות. ממקצוע שהתרכז בעשיית גבסים וילדים שנדרשו להתאזר בסבלנות רבה, לענף כירורגי המאפשר לילדים חזרה מוקדמת לפעילות, פוטר אותם מגבסים מגושמים ומשהות ממושכת בבתי החולים. 

אבל למרות השיפור בדרכי הטיפול השונות, ובשיטות האבחון,  נותרה עדיין האטיולוגיה למספר מחלות שכיחות באורטופדית ילדים עלומה. איננו יודעים מה הגורם לסקוליוזיס, לדיספלזיה של מפרקי הירך (DDH) ולכפות רגליים קלוטות (CLUBFOOT).

אין אנו יודעים מה הגורם למחלת בלאונט, למחלת פרטס, לדיספלזיות גרמיות שונות ולהחלקה של האפיפיזה המקורבת של הפימור (SCFE) . מביך מעט להיווכח כי הידע שלנו אודות האטיולוגיה למצבים אלו לא התקדם הרבה במהלך 30 השנים האחרונות.

באורטופדיה של המבוגרים מתנהל מחקר אינטנסיבי והטכנולוגיה של משתלי המפרקים השונים מתקדמת בצעדי ענק, אולם הסיבות לאוסטיאוארטרטיס ראשוני וכן לראומאטואיד ארטריטיס עדיין אינו ידועות.

סטניצקי טוען שיש לרכז מאמצים בחיפוש האטיולוגיה למחלות השונות כיוון שמניעה וטיפול מהווים רק חלק מהבנת המחלה. הוא מציע להקדיש לצרכי מחקר אודות האטיולוגיה למחלות אורטופדיות שונות, אחוז קבוע מההוצאה הכספית עבור המכשור האורטופדי המיועד לטפל במחלות אלו.

רק אם נגלה מה האטיולוגיה למחלות השונות נוכל להבינן במלואן ולשפר את דרכי הטיפול, המניעה והזיהוי המוקדם. מצב כזה כבר היה נחלת האורטופדים שנתח נכבד מאד מזמנם הוקדש לחולי פוליו. מאז גילוי מחולל המחלה והטיפול המניעתי ע”י חיסון המחלה נעלמה בהדרגה ולמעשה אינה קיימת בעולם המערבי.

CL.Stanitski. Idiopathic. J Pediatr. Orthop. 2006;26(4)560

הערת העורך: לרשימה המחלות חסרות האטיולוגיה ניתן להוסיף את הציסטות הפשוטות בעצמות. יש לשער, כי אם היינו יודעים בוודאות מה הסיבה להופעת הציסטות האלו, יכולים היינו לזהות מוקדם את הילדים הסובלים מהימצאותן, ואולי למנוע את הסבל הנגרם להם מהשברים וכן מהטיפולים שחלקם כלל אינו יעיל. אם היינו יודעים מהי סיבת המחלה היינו יכולים לנקוט אולי בדרכי מניעה לעצם הופעתה, וקרוב לוודאי למצוא דרך טיפול אחת יעילה ברוב המוחלט של המקרים.

ברור כי הבעיה היא משאבים. מחקר בסיסי אינו מבטיח בדרך כלל רווחים כפי שניתן להפיק מפרוטזה חדשנית למפרק הברך, ממכשיר על קול לזיהוי דיספלזיה מולדת של מפרקי ירך, וכן לא ממחוכים או ממכשור ניתוחי לטיפול בעקמת. האמנם זו הסיבה להתקדמות הגדולה שחלה באיבחון ובטיפול ולפיגור היחסי במחקר אודות האטיולוגיה? האם גם כאן הכסף הוא הסיבה?