סמנים של פעילות מחלה חוזים באופן בלתי תלוי תמותה בחולי דלקת מפרקים שגרונתית (RA), ומוסיפים למידע הפרוגנוסטי המגיע מנזק הנגרם ע”י המחלה ומתחלואות קרדיווסקולריות נוספות, מדווחים חוקרים שוודים. שיפור פעילות המחלה עשוי לשפר תוצאות לטווח ארוך.

הממצאים, המדווחים בגיליון מרץ של The Journal of Rheumatology, מבוססים על מחקר של 152 חולי RA אשר נערך במשך חודשיים בשנת 1978, עם תקופת מעקב שנמשכה עד 1998. למעשה, ד”ר קריסטינה בוק ושותפיה בדקו 4 סמנים לפעילות מחלה כסמנים אפשריים לתמותה.

הבדיקות כללו שקיעת דם (ESR), הערכת רופא ומטופל של פעילות המחלה, ואינדקס ריטצ’י ארטיקולר, המודד עדינות מפרקים.

במהלך תקופת המחקר, 111 חולים נפטרו והמעקב אחרי אחד אבד. יחסי תמותה לגברים ונשים היו 152 ו-161, בהתאמה.

מתוך 4 מדידות של פעילות מחלה, רק שקיעת דם והערכת הרופא היו סמנים משמעותיים לתמותה באנליזה מולטיוריאנטית. בנוסף, סיווג תיפקודי, מדד רדיולוגי, תחלואות קרדיווסקולריות נוספות ושימוש בקורטיקוסטרואידים היו קשורים גם כן לתמותה.

לעומת זאת, רמת פקטור ראומטואידי ושימוש בתרופות אנטיראומטיות לא צפו תמותה.

כיוון שפעילות מחלה, המשתקפת בשקיעת הדם והערכת הרופא, הם גורמי הסיכון החשובים ביותר לתמותה, התערבות לצורך שינוי משתנים אלו חשובה במיוחד לשיפור פרוגנוזה לטווח ארוך בחולי RA.

J Rheumatol 2005;32:430-434

לידיעה במדסקייפ