דר’ אורי גבעון, עורך מדור אורטופדיה-פיזיוטרפיה
ילדים זקוקים לפעילות גופנית לצורך התפתחות גופנית תקינה ולהורדת מתחים. חוסר פעילות גופנית ועודף משקל מהווים סיכון בריאותי משמעותי בילדים בעידן הנוכחי. העיסוק בסוגי ספורט חדשים ומלהיבים לילדים מעודד את הפעילות הגופנית בכלל, אך הוא כרוך גם בסיכון של פציעות, ובמיוחד בשברים.
פציעות בילדים מאופיינות בפרמטרים אופייניים לפעילות שגרמה את השבר. מכיוון שנפגעי שברים מגיעים כמעט תמיד לטיפול רפואי, הם קלים יותר לרישום ולמעקב אפידמיולוגי מאשר פגיעות אחרות. שברים לרוב מחלימים מהר ובצורה טובה אצל ילדים, אולם קיימים מקרים של סיבוכים הגורמים לעיוותים, הגבלה בתנועות או פגיעה בלוחיות צמיחה. שברים גורמים לכאבים ולהשבתה מלימודים ומפעילות גופנית אצל ילדים גם במקרים בהם האיחוי מהיר ותקין.
החוקרים בדקו את שכיחות השברים ב Bergen בנורבגיה. מטרת המחקר היתה לזהות תבניות נפוצות של שברים ומנגנוני פגיעה. על מנת להמליץ על פעילויות המחייבות אמצעי הגנה על הילדים יש צורך בזיהוי הפעילות המסוכנת וקבוצת הילדים הנמצאת בסיכון.
שיטות ב Bergen שהיא עיר בת כרבע מיליון תושבים יש חדר מיון אחד אשר מטפל ברוב הפגיעות המינוריות ובית חולים אחד המטפל בשברים הרציניים יותר. המחקר בוצע בשנת 1998 ונסקרו בו 7,041 פגיעות בילדים. כל ילד שאובחן אצלו שבר תושאל על ידי הצוות המטפל והשאלון הוזן אל תוך בסיס מידע ממוחשב. המידע שנאסף כלל נתונים על סוג הפעילות בה עסק הילד, תאונות ושברים קודמים ועל השימוש באמצעי מיגון.
תוצאות בסך הכל נאסף מידע על 1725 שברים במהלך אותה שנה. כ-59% מהשברים אירעו אצל בנים כאשר בסוגי שברים מסוימים עלתה ההיארעות אצל בנים ל-62%. ההיארעות הכללית של שברים היתה 245 שברים לכל 10,000 ילדים, כאשר בגילאי 5-0 היא היתה 106/10,000 בבנות לעומת 112/10,000 בבנים, בגילאי 12-6 262/10,000 בבנות לעומת 31210,000 בבנים ובגילאי 16-13 319/10,000 בבנות לעומת 639/10,000 בבנים. ההבדל היה משמעותי סטטיסטית מעל גיל 5 שנים. ב-20% מהילדים היה שבר קודם. הילדים מתחת לגיל 6 נפגעו לרוב בתוך הבית ואילו בילדים בגיל בית הספר בפעילות מחוץ לבית או מחוץ לבית הספר. כ-11% מהשברים אירעו בעת עיסוק בספורט מאורגן.
סוגי הספורט שהיו קשורים לשברים היו כדורגל (205 שברים), רכיבה על אופניים (123 שברים), כדוריד, כדורעף וכדורסל, שימוש בגלגיליות או ב-skateboard (67 שברים). בעת השוואת מספר השברים למספר הכולל של הפציעות שהיה באותו ספורט, נמצא סיכון גבוה יותר לשברים בעת שימוש בגלגיליות, skateboard ובעת גלישה על snowboard. אובחנו 4 מקרים של פגיעה מכוונת בילדים וכן 13 ילדים ששברו עצמות עקב אלימות עצמית (חבטה באגרוף בקיר שגרמה לשבר בעצם המסרק) או אלימות בין ילדים.
70% מהשברים היו בגפה העליונה כאשר רובם היו ברדיוס בחלקו המרוחק. המאמר סוקר את כל אזורי השברים, אולם מפאת קוצר היריעה החלטתי לסקור רק את השברים המשמעותיים מבחינת מטרות המאמר.
שברים של הרדיוס והאולנה.
461 שברים, 27% מהשברים אירעו ברדיוס המרוחק. ב-11% משברים אילו נדרש שחזור סגור או פתוח. עוד 218 שברים אירעו בשאר חלקי האמה. ב-55% מהשברים נדרש שחזור סגור וב-3% נדרש שחזור פתוח. ב-12 ילדים היה שבר של ראש הרדיוס. רוב הפגיעות בגפה העליונה אירעו בעת משחקי כדורגל, ואחרי הכדורגל ניצבו רכיבה על אופניים ושימוש בגלגיליות.
שברים של שורש כף היד וכף היד.
הגורם לשברים אילו היה עיסוק בכדורסל או כדורעף ב-26% ומשחק כדורגל ב-16%. 27% מהחולים נזקקו לשחזור כל שהוא. רוב הפגיעות מאלימות היו בקבוצה זו. יש לציין 17 שברים בעצם הסירה ונמצאה שכיחות רבה שלהם בגולשי גלגיליות.
שברי זרוע.
רוב השברים היו באזור העל קונדילרי ונגרמו מנפילות מגובה, כאשר חלק משמעותי מהילדים נפל מנדנדות ליד הבית או במגרשי משחקים. שברים באזורים אחרים של הזרוע נגרמו כתוצאה מנפילות ומגלישה על שלג.
שברי קרסול
שברי קרסול אירעו בעיקר בעת משחקי כדורגל. מחצית מהשברים אירעו אצל ילדות ורק חלק קטן שלהם הצריך שחזור.
דיון
בברגן לא היה כל רישום שברים קודם להשוואה למחקר הנוכחי, אך במחקר בשבדיה נמצאה עליה בשכיחות השברים עד 212/10,000. העלייה בשכיחות היתה בעיקר עקב פגיעות ספורט. במחקר הנוכחי נמצאה שכיחות של 245/10,000 אשר מוסברת בפופולריות הגוברת של גלישת גלגיליות למיניהן, והשכיחות הגבוהה של פציעות עקב כך. העיסוק בספורט החורף גורם גם הוא לעליה מסוימת בשכיחות השברים, אך באקלים נוח יותר יש פעילות רבה יותר של כדורגל וגלגילות כל השנה, דבר המאזן את שכיחות הפגיעות.
נמצאה שכיחות גבוהה של שברים בגפה העליונה ממשחקי כדורגל, דבר המחייב לדעת עורכי המחקר הגנה גם על שורש כף היד ולא רק על השוק. לא נמצאה שכיחות גבוהה של פציעות עקב ספורט חורף, אולם במחקרים נורבגיים אחרים נמצאה שכיחות גבוהה של שברים עקב גלישה על snowboard. כמו כן נמצאה שכיחות גבוהה של שברי שורש כף יד מגלישה על גלגיליות, כולל שברים בעצם הסירה. ברוב המקרים לא היה שימוש במגינים מתאימים אשר יכלו למנוע את הפציעה גם לדעת ההורים והילדים הפגועים. מיגון האזור יכול לתרום למניעת שברים, אך במקביל עלול להעביר את אנרגית הפגיעה לאזור האמה ולגרום לשבר שם. מספר מחקרים מארה”ב ומנורבגיה הראו את יעילות מגני שורש כף היד במניעת שברים. מחקרים אחרים הראו את היעילות במניעת פגיעה מוחית בעת חבישת קסדה אצל רוכבי אופניים.
השכיחות הגבוהה יותר של שברים אצל בנים הקבילה לתוצאות במחקרים אחרים, ונובעת מהעיסוק הרב יותר בפעילות אינטנסיבית אצל הבנים.
גם מחקר זה מדגיש את הצורך בשימוש באמצעי מיגון בעת פעילות. לדעתי הגורם העיקרי לחינוך באוכלוסייה הישראלית צריך להיות ההורים. ניתן לשכנע את ההורים בצורך להשתמש באמצעי מיגון בעת עיסוק בפעילות ספורטיבית, ורובם פשוט אינם מודעים לכך. רוב ההורים מתחילים להקפיד על שימוש באמצעי מיגון לאחר פציעה משמעותית כגון שבר, והסבר מונע בעת תחילת הפעילות הגופנית או בעת פציעה קלה יותר יכול למנוע פציעה חמורה יותר בעתיד.
Childhood fractures in Bergen, Norway: Identifying high risk groups and activities.
Brudvik C, Hove LM. Journal of Pediatric Orthopedics. 23:629-634; 2003
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!