ממחקר תצפיתי בן עשרים שנים עולה כי חלה ירידה בשכיחות רטינופתיה בצעירים עם סוכרת מסוג 1, תחת טיפול אינטנסיבי לאיזון רמות הסוכר בדם, ממצאים המאשרים את תוצאות מחקרים קודמים שקשרו בין ערכי סוכר תקינים בדם ובין התקדמות איטית יותר של הפגיעה בעיניים, בכליות ובעצבים.
הסקירה כללה 1603 מתבגרים ובני נוער, שחולקו לארבע תקופות בין השנים 1990-2009, להערכת גורמים המעודדים סיבוכים על-רקע סוכרת. מהתוצאות עולה כי שכיחות רטינופתיה צנחה כאשר הטיפול לאיזון רמות הסוכר בדם ניתן מעבר למשטר הסטנדרטי של 1-2 זריקות אינסולין ביום. החוקרים קשרו בין ירידה עקבית בהופעת רטינופתיה במהלך הזמן ובין עליה בשיעור המשתתפים במחקר שנטלו זריקות אינסולין מרובות בכל יום (3 זריקות אינסולין ומעלה, בכל יום), או טיפול תת-עורי רציף באינסולין.
גילאי המשתתפים במחקר נעו בין 12-20 שנים, עם משך סוכרת ממוצע של 8.6 שנים. הרופאים ערכו כ-2030 הערכות של פרופיל גורמי הסיכון למחלות רקע נלוות לסוכרת מסוג 1, והצליחו להתאים בין טיפולים לאיזון הדוק יותר של רמות הסוכר בדם ובין היארעות מופחתת של רטינופתיה לאורך תקופת המעקב.
שכיחות רטינופתיה צנחה מ-53% מבין 342 החולים שעברו הערכה בין 1990 ו-1994 ל-38% מבין 517 החולים שעברו הערכה בין השנים 1995-1999. שיעורי ההיארעות המשיכו לרדת עם תקופות הזמן, עם שכיחות של 23% בקרב 604 החולים שעברו הערכה בשנים 2000-2004 ו-12% בקרב 567 החולים שנבדקו בשנים 2005-2009 (p<0.001).
רק 17% מאוכלוסיית החולים בשנים 1990-1994, עם השכיחות הגבוהה ביותר של רטינופתיה, הקפידו על טיפול אינטנסיבי של זריקות אינסולין מרובות בכל יום או עירוי רציף של אינסולין. מנגד, בקבוצת החולים בשנים 2005-2009, בה תועדה השכיחות הנמוכה ביותר של רטינופתיה, תועדו שיעורי ההיענות הגבוהים ביותר (88%) לטיפול בזריקות אינסולין מרובות או עירוי תת-עורי רציף של אינסולין.
יש עדויות לפיהן חלה ירידה בסיכון לרטינופתיה בקרב חולים המטופלים בעירוי תת-עורי רציף של אינסולין, בהשוואה לזריקות אינסולין מרובות. עם זאת, ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית.
לא תועדה עליה בסיכון להיפוגליקמיה חמורה עם התאמת הטיפולים לאיזון רמות הסוכר בדם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!