מחלת שיוגרן (SjD) הינה מחלה אוטואימונית כרונית המאופיינת בחדירה של לימפוציטים לבלוטות אקסוקריניות, ובהן בלוטות הדמע והרוק, המובילה ליובש בפה ולתפקוד לקוי של בלוטת הדמע המתבטא ביובש עיני (KCS).
מאגר המטופלים SICCA הדגים בעבר כי כ־35% מהמשתתפים עם KCS מציגים סימנים אובייקטיביים של יובש עיני ללא מאפיינים נוספים של מחלת שיוגרן, ממצא שהעלה את ההשערה כי קיימות שתי צורות של KCS: KCS מבודד (KCS-only) ו-KCS על רקע מחלת שיוגרן (KCS+SjD). עם זאת, לא היה ידוע אם שתי הצורות מתקדמות באופן שונה לאורך זמן, ואם KCS מבודד הוא שלב מוקדם של מחלת שיוגרן.
מטרת מחקר פרוספקטיבי זה הייתה להשוות את השינוי בסימנים ובתסמינים של פני השטח של העין לאורך שנתיים עד שלוש שנים, בין חולים עם KCS מבודד לבין חולים עם KCS על רקע מחלת שיוגרן.
המחקר התבסס על מאגר SICCA, המאגר הבינלאומי הגדול ביותר של חולים עם סימנים ותסמינים המתאימים למחלת שיוגרן, אשר גייס 3,514 משתתפים בין השנים 2004–2012 בתשעה מרכזים בעולם. KCS הוגדר כציון צביעה עינית (OSS) ≥ 5, סף שהודגם בעבר כבעל ביצועי אבחנה מיטביים (רגישות 91.1%, סגוליות 83.9%), וסיווג מחלת שגיורן נעשה לפי קריטריוני ACR/EULAR משנת 2016 בביקור הבסיס. המדדים כללו OSS, מבחן שירמר I ללא הרדמה, זמן התפרקות שכבת הדמע (TBUT) ושאלון תסמינים (OSDI-6) ציוני השינוי נותחו ברגרסיה לינארית מרובה, בתקנון לערך הבסיס, גיל, מין, מוצא, השכלה, תעסוקה, עישון, בריאות כללית וטיפולים עיניים וסיסטמיים.
מתוך 1,866 משתתפים שסווגו עם KCS, 427 הגיעו לביקור המעקב ונכללו בניתוח: 122 (29%) עם KCS מבודד ו־305 (71%) עם KCS על רקע שיוגרן. הגיל הממוצע היה 54.4 שנים, 94.8% היו נשים, וחציון זמן המעקב היה 2.4 שנים בשתי הקבוצות.
נמצא כי בקבוצת KCS+SjD הסימנים היו חמורים יותר כבר בביקור הבסיס וגם במעקב: חציון OSS עמד על 9.0 מול 6.0 בבסיס ועל 10.0 מול 7.0 במעקב, חציון TBUT היה 2.0 מול 3.0 שניות בשני הביקורים, וחציון שירמר I היה 5.0 מול 8.0 מ”מ בבסיס ו-4.5 מול 8.0 מ”מ במעקב (כל ההשוואות 0010.>P).
לאחר תקנון למשתנים מבלבלים, ההחמרה לאורך זמן הייתה גדולה יותר בקבוצת KCS+SjD: הפרש של 1.51 נקודות בציון ה-OSS (95% CI 0.99–2.04), ירידה גדולה יותר של 1.10 שניות ב-TBUT (95% CI 0.65–1.56) וירידה גדולה יותר של 2.16 מ”מ בשירמר I (95% CI 1.01–3.31), כל ההשוואות P<.001.
לעומת זאת, התסמינים כפי שנמדדו ב־OSDI-6 לא נבדלו באופן מובהק בין הקבוצות, לא בבסיס, לא במעקב ולא בשינוי לאורך זמן (P=0.46). ממצא זה עולה בקנה אחד עם חוסר ההתאמה הידוע בין סימנים לתסמינים ביובש עיניים, ויוחס בין היתר לצפיפות נמוכה יותר של עצבי הקרנית ולשכיחות נמוכה יותר של כאב נוירופתי בחולי שיוגרן.
בנוסף, רק 5 משתתפים (4.1%) מקבוצת KCS מבודד סווגו כחולי שגרן בביקור המעקב, כלומר מעבר בין הקבוצות הוא נדיר.
מסקנות המחקר מצביעות על כך ש-KCS על רקע מחלת שיוגרן מתאפיין בחומרה גבוהה יותר בבסיס ובהחמרה מהירה יותר של הסימנים האובייקטיביים לאורך שנתיים עד שלוש שנים בהשוואה ל־KCS מבודד. ממצאים אלו תומכים בהשערה ששתי הצורות מייצגות תת־סוגים קליניים נבדלים של יובש עיניים ומדגישים את הצורך במודעות מוגברת לאבחון מחלת שיוגרן בקרב חולי יובש עיני. עם זאת, בהיעדר ערכים מבוססים למדדים אלו, המשמעות הקלינית של ההבדלים טרם ברורה.
Am J Ophthalmol. 2026 Jul 26
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!