ניוון מקולרי ניאווסקולרי (nAMD) הוא אחת הסיבות המרכזיות לעיוורון בגיל המבוגר. מאז כניסת טיפולי anti-VEGF חל שיפור דרמטי בפרוגנוזה, אך הצלחת הטיפול תלויה במעקב צפוף ובהזרקות סדירות. בעולם האמיתי קיימת בעיה כרונית של עומס במרפאות, של היענות חלקית, של דחיות ביקורים ושל החמצת הזרקות.

המחקר היה רטרוספקטיבי מפינלנד, שכלל 3831 מטופלים, מעל 79,000 ביקורים שטופלו ב ב־Bevacizumab  בפרוטוקול PRN לאורך עד 10 שנים.

תוצאות המחקר הראו שבשנה הראשונה הראייה נשמרה יחסית יציבה, אך החל מהשנה השנייה נצפתה ירידה הדרגתית בחדות הראייה. בין 24%–36% מהביקורים נדחו ביותר מ־6 שבועות, כאשר דחיות ארוכות ותכופות יותר היו קשורות לירידה חמורה יותר בראייה. מטופלים עם ≥2 דחיות משמעותיות בשנה איבדו יותר אותיות ETDRS באופן מובהק, הידרדרו מהר יותר והראו survival curves גרועים יותר.

מסקנות המחקר היו שדחיית זריקות anti-VEGF היא שכיחה ומובילה לפגיעה מצטברת בראייה. יש חשיבות קריטית להיענות לטיפול וטיפולים ארוכי טווח עשויים להפחית את בעיית הדחיות. לא מדובר רק ב’אירוע חד פעמי’, אלא נמצא קשר ברור בין מספר ומשך הדחיות לבין חומרת אובדן הראייה.

למאמר