חוקרים מגרמניה מדווחים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Clinical Oncology כי בטיפול בחולים עם רטינובלסטומה יש להקפיד על איזון בין טיפול משמר ראיה ובין פגיעה אפשרית בסיכויי ההישרדות בטווח הרחוק.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שיעורי החלמה גבוהים עקב המחלה, התמותה בטווח הארוך עקב ממאירויות משניות עדיין גבוה. טיפול משמר-עין עם קרינה הוא בעל השפעה שלילית במיוחד על ההישרדות בטווח הארוך של ילדים עם רטינובלסטומה תורשתית.

מדגם המחקר כלל 633 ילדים מגרמניה, שטופלו לרטינובלסטומה תורשתית בין 1940-2008.

שיעורי ההישרדות לאחר חמש שנים עמדו על 93.2% ועמדו בקורלציה עם שלב הגידול. שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר חמש שנים עמדו על 97.4% בחולים עם גידול בשלב 0 או I, אך רק 79.5% מהילדים הללו שרדו 40 שנים לאחר האבחנה.

שיעורי הישרדות בטווח הארוך היו נמוכים יותר בילדים לאחר קרינה כטיפול משמר עין, בהשוואה לניתוח אנוקלואציה בלבד, ותוספת כימותרפיה החמירה השפעה זו.

החוקרים מסבירים כי מאחר ומדובר בטיפול בעל פוטנציאל התפתחות מוטאציות, קרינה וכימותרפיה מעלים את הסיכון לממאירויות משניות, המלוות בתמותה גבוהה.

החוקרים קוראים לפתח טיפולים חדשים ופחות מזיקים, גם לממאירויות נדירות בילדים. ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות מעקב ארוך-טווח אחר מטופלים אלו.

J Clin Oncol 2016

לידיעה במדסקייפ