מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו במהלך חודש מרץ בכתב העת The Lancet, עולה כי Diclofenac (אביטרן) במינון 150 מ”ג ליום הינו הטיפול הכי יעיל מבין נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים לשיפור כאבים ותפקוד בחולים עם אוסטיאוארתריטיס של הברך או הירך, ואילו Paracetamol (אקמול) הינו הטיפול הכי פחות יעיל ואינו צריך לשמש במצבים אלו.
החוקרים כללו בסקירה מחקרים אקראיים שערכו השוואה בין ההתערבויות הבאות: נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים, אקמול, או פלסבו, לטיפול בכאב על-רקע אוסטיאוארתריטיס. הם ערכו חיפוש במאגרי CENTRAL ורשימת המקורות של המאמרים הרלבנטיים לזיהוי מחקרים שפורסמו בין 1 בינואר, 1980, ועד 24 בפברואר, 2015, שכללו לפחות 100 חולים בכל קבוצה. תוצאי הסיום העיקריים והמשניים כללו כאב ותפקוד גופני.
החוקרים זיהו קרוב ל-9,000 מאמרים, מתוכם 74 מחקרים אקראיים עם סך כולל של 58,556 חולים. כל התכשירים שניתנו לטיפול, ללא תלות במינון, הביאו לשיפור הערכות נקודתיות של תסמיני כאב, בהשוואה לפלסבו. עבור שש התערבויות (אביטרן במינון 150 מ”ג ביום, Etoricoxib במינון 30 מ”ג ביום, 60 מ”ג ביום ו-90 מ”ג ביום, ו-Rofecoxib במינון 25 מ”ג ליום ו-50 מ”ג ליום), הסבירות להבדל בהשוואה לפלסבו תאם לסף המינימאלי להגדרת הבדל בעל משמעות קלינית להקלה בכאב, או היה נמוך מסף זה, אביטרן במינון 150 מ”ג/יום ו-Etoricoxib במינון 60 מ”ג ליום היו בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לשמש כהתערבות הכי טובה, כאשר בשני המקרים תועד סיכוי של 100% להשגת הבדל בעל משמעות קלינית.
גדלי ההשפעה עלו עם עליה במינון התרופות, אך ההשוואות המקבילות להשפעת מנה-תגובה לינארית היו משמעותיות רק עבור Celecoxib, Dicflofenac ו-Naproxen.
החוקרים לא מצאו עדות להבדלים בהשפעות הטיפול עם משך הטיפול.
על-בסיס הנתונים הזמינים, החוקרים לא רואים מקום למתן טיפול באקמול כתכשיר יחיד לטיפול בחולים עם אוסטיאוארתרטיטיס, ללא תלות במינון. העדויות מצביעות על תועלת ברורה לטיפול באביטרן במינון 150 מ”ג ליום כטיפול הכי יעיל מבין נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים, הזמיניום כיום לשימוש, הן במונחי שיפור כאב והן במונחי שיפור תפקוד. למרות זאת, לאור פרופיל הבטיחות של תרופות אלו, על הרופאים לשקול את התוצאות אל מול נתוני הבטיחות של התרופות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!