בחולים עם חסימה של עורק הרשתית המרכזי (CRAO או Central Retinal Artery Occlusion) סיכון מוגבר לאירועים מוחיים או אוטם שריר הלב, בפרט בשבוע לאחר הופעת החסימה, כך עולה מתוצאות סדרת מקרים שפורסמו במהלך חודש אוגוסט בכתב העת Ophthalmology.
מהתוצאות עולה כי בחולים עם CRAO נדרשת הערכה נוירולוגית דחןפה וטיפול מניעתי להפחתת תמותה ותחלואה. גורמי סיכון משותפים, דוגמת מחלת עורקי תרדמה או תסחיף קרדיוגני, עשויים לשחק תפקיד בסיכון המוגבר לאירועים מוחיים לאחר CRAO.
החוקרים התבססו על מאגר מבוטחים קוריאנים ותביעות בין השנים 2007-2011 לזיהוי חולים עם היארעות CRAO בין 2009-2010. הם עקבו אחר החולים במשך 365 ימים לפני ולאחר תאריך אבחנת CRAO. חולים עם אבחנה קודמת של CRAO או אירוע מוחי/אוטם לבבי בשנה הקודמת הוצאו מהמחקר. תקופת הביקורת הוגדרה 181-365 ימים לפני ואחרי הופעת CRAO. תקופות הסיכון חולקו עוד בתוך טווח זה: 1-30 ימים, 31-90 ימים ו-91-180 ימים לפני ואחרי תאריך אבחנת CRAO. תקופת סיכון נוספת של 181-365 ימים לאחר אבחנת CRAO נכללה בסקירה הראשונה.
החוקרים מצאו כי מבין 1,585 חולים עם אבחנה חדשה של CRAO, ב-139 תועד אירוע מוחי איסכמי, ב-13 נקבעה אבחנה של אירוע מוחי המורגי וב-15 אובחן אוטם שריר הלב בתוך 365 הימים לפני או אחרי הופעת CRAO. הקבוצה כללה בעיקר גברים (115 משתתפים), בגיל ממוצע של 66.2 שנים.
מניתוח הנתונים עלה יחס שיעורי ההיארעות של אירועים מוחיים או אוטם שריר הלב היה גבוה יותר משמעותית 1-30 ימים לאחר CRAO ו-1-30 ימים ו-31-90 ימים לפני אבחנת CRAO, בהשוואה לתקופת הביקורת. בנוסף, החוקרים מצאו כי יחס שיעורי ההיארעות היה הגבוה ביותר במהלך 1-7 ימים לאחר הופעת CRAO (44.51) וכי לא היה הבדל ביחס שיעורי ההיארעות בין קבוצות גיל או מין.
כאשר החוקרים הגבילו את ניתוח הנתונים לאירוע מוחי איסכמי, הם מצאו כי הסיכון הכולל היה אף גדול יותר, עם עליה בפרט במהלך השבוע הראשון לאחר הופעת CRAO (יחס שיעורי היארעות של 70.25 לאירוע מוחי/אוטם שריר הלב).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!