מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מסקירה סיסטמתית של תסמונת שיוגרן (Sjögren’s syndrome) שפורסמה בירחון Journal of the American Medical Association, ב- 28 ביולי, עולה כי לא הוכח באופן ברור כי רוב התרופות הניתנות בתסמונת זו אכן יעילות.
הכותבים מציינים כי מגוון תרופות מקומיות וסיסטמיות קיימות לטובת טיפול בתסמונת שיוגרן ראשונית, על אף שלא קיימות הנחיות נוכחיות המבוססות על ראיות.
מטרת הסקירה הנוכחית הייתה לנתח ולסכם את הראיות מטיפולים תרופתיים המיועדים להתמודדות מול הביטויים של התסמונת הראשונית (תסמיני sicca ומעורבות נוספת) במבוגרים.
הכותבים חיפשו במאגרי מידע גדולים מחקרים על טיפול תרופתי בתסמונת שפורסמו בשנים 1986 2010. 37 מאמרים עמדו בקריטריוני ההכללה של מחקרי ביקורת בהקצאה אקראית על טיפולים מקומיים וסיסטמיים שנבדקו במבוגרים עם תסמונת שיוגרן ראשונית.
במחקר ביקורת אחד, נבדקים שטופלו ב- cyclosporine 0.05% עיני מקומי, הראו שיפור משמעותי במדדי Schirmer וצביעת קרנית, בתלונות על טשטוש ראיה ובצורך בשימוש בדמעות מלאכותיות. ב- 3 מחקרי ביקורת אחרים, pilocarpine נקשר בשיפור בתלונות על יובש בפה (61% – 70% לעומת 24% – 31% בפלצבו) ועל יובש עיני (42% – 53% לעומת 26%).
Cevimeline נקשר בשיפור בתלונות על יובש בפה בשני מחקרי ביקורת (66% – 76% לעומת 35% – 37% בקבוצת הפלצבו), יחד עם שיפור ביובש העיני (39% – 72% לעומת 24% – 30%). פרדניזון פומי או hydroxychloroquine פומי לא שיפרו משמעותית תלונות sicca במחקר קטנים שכללו פחות מ- 20 משתתפים. תועלת הייתה מוגבלת עבור התרופות מדכאון מערכת החיסון azathioprine ו cyclosporine, כפי שנלמד ממחקרים קטנים.
אינטרפרון אלפא- 2a נקשר ביתרונות מוגבלים במחקר גדול. המטרה הראשונית (הרכב של VAS [visual analog scale] למדד כאב במפרקים, עייפות ותסמיני יובש) לא הושגה בשני מחקרי ביקורת של infliximab ו etanercept, ושני מחקרים קטנים של rituximab. יחד עם זאת, מספר מטרות משניות השתפרו מן הבסיס.
החוקרים מסכמים כי בתסמונת שיוגרן ראשונית, ראיות ממחקרי ביקורת מדגימים יתרונות בטיפול ב- pilocarpine ו cevimeline עבור מאפייני sicca וב- cyclosporine מקומי עבור יובש עיני בינוני חמור. תרופות נגד TNF (tumor necrosis factor) לא הדגימו יעילות קלינית, ומחקרי ביקורת גדולים יותר נדרשים על מנת לבסס את יעילות rituximab.
מגבלות הסקירה כוללות את מגבלות המחקרים המקוריים.
החוקרים טוענים כי בשלושת העשורים האחרונים, גישות טיפוליות בתסמונת התבססו על שימוש בתחליפים לטיפול בתלונות על יובש ושימוש בסטרואידים ותרופות מדכאות מערכת חיסונית עבור מעורבות נוספת. הופעתם של תרופות חדשות ביולוגיות או מדכאות מערכת החיסון העלתה את מלאי הטיפולים הזמין כנגד התסמונת, אולם השימוש בהם מוגבל לאור העדר ראיות ליעילותם.
מן הסקירה הנוכחית עולה כי אכן קיים רק מידע מוגבל באשר ליעילות הטיפולים המצויים בשימוש נפוץ בתסמונת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!