ביטוי יתר של הרצפטור לאנדרוגן (androgen receptor) בתאי ערמונית ממאירים, נראה שאחראי למעבר ממצב של גידול הרגיש להורמון למצב הקטלני של גידול עמיד להורמון, כך עולה מתוצאות מחקר חדש. עם זאת, תרופות אנטי-אנדרוגניות שפועלות על אתר קישור הליגנד (ligand-binding domain) של הרצפטור לאנדרוגן עשויות לספק עיכוב קבוע יותר של התפתחות הגידול.

תרופות שמשמשות להורדת רמות הטסטוסטרון בדם, בתחילה עוצרות את התפתחות הגידול, אך עם הזמן, הגידולים הופכים עמידים להשפעת רמת ההורמון. המנגנון בבסיס שינוי זה אינו ברור. במטרה לבחון התפתחות מנגנון זה, בחנו החוקרים את פרופיל הביטוי הגנטי של שבע שורות של תאי ערמונית ממאירים במצב הרגיש-להורמון ובמצב העמיד-להורמון במודל של סרטן הערמונית בעכברים.

בכל שבעת המקרים, היה upregulation של ה- mRNAשל הרצפטור לאנדרוגן ורמות חלבון הרצפטור לאנדרוגן היו מוגברות בתאים העמידים. כאשר החוקרים גרמו לתאים רגישים להורמון לבטא ביתר את הרצפטור לאנדרוגן והשתילו אותם בעכברים, הגידול צמח מהר יותר. לעומת זאת, שימוש ב- short interfering RNAכנגד הרצפטור לאנדרוגן גרם לגידולים המושתלים להתפתח לאט יותר.

כמו כן, כאשר היתה פגיעה באתר הקשירה לליגנד, ביטוי יתר של הגן לרצפטור לאנדרוגן לא גרם לתאים להפוך לעמידים, כלומר הרצפטור לאנדרוגן חייב להקשר לליגנד על מנת לגרום צמיחה עמידה להורמונים, מציינים החוקרים. ממחקר זה עולה שאפילו עליה מתונה בריכוז הרצפטור מגבירה את האותות כאשר יש רמה נמוכה של אנדרוגן.

החוקרים מציינים שתרופות אנטי-אנדרוגניות חדשות המכוונות לאתר הקישור של הליגנד לרצפטור לאנדרוגן עשויות להיות חשופות פחות להתפתחות עמידות לטיפול בסרטן הערמונית.

Nature Med 2003

לידיעה במדסקייפ