במאמר שפורסם בכתב העת JAMA מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בהשוואה למשקל גוף תקין,הן השמנה (בכל דרגה) והן השמנת-יתר בדרגה 2 או 3, מלווים בעליה משמעותית בשיעורי התמותה מכל-סיבה. עוד עולה מהנתונים כי אין קשר בין השמנת-יתר בדרגה 1 ובין עליה בשיעורי התמותה, כאשר עודף-משקל לווה בשיעורי תמותה נמוכים משמעותית.
לדברי החוקרים, הערכת הסיכון היחסי לתמותה עם משקל תקין, עודף-משקל והשמנה עשויה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות הקליניות. במסגרת הסקירה הסיסטמית הם ביקשו לבחון את יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה עם עודף-משקל והשמנת-יתר, בהשוואה למשקל גוף תקין.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי PubMed ו-EMBASE בחיפוש אחר מאמרים עד ל-30 בספטמבר, 2012, ללא מגבלות שפה. הם התמקדו במאמרים שדיווחו על יחס הסיכון לשיעורי תמותה מכל-סיבה בהתאם לקטגוריות BMI (Body Mass Index) הסטנדרטיות, ממחקרים פרוספקטיביים באוכלוסייה הכללית של מבוגרים. החיפוש ב-PubMed העלה 7,034 מאמרים, מהם 141 שהתאימו לקריטריוני הסקירה וב-EMBASE זוהו שני מאמרים נוספים. בסופו של דבר נכללו בסקירה 97 מאמרים,עם גודל מדגם משולב של למעלה מ-2.88 מיליון נבדקים ולמעלה מ-270,000 מקרי תמותה.
החוקרים חישבו את יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה בנבדקים בעלי עודף-משקל (BMI בטווח 25-30), השמנת-יתר (BMI של 30 ומעלה), השמנה בדרגה 1 (טווח של 30-35) והשמנה בדרגה 2 ו-3 (BMI של 35 ומעלה), בהשוואה למשקל גוף תקין (BMI בטווח 18.5-25). יחסי הסיכונים עמדו על 0.94 עם עודף משקל, 1.18 עם השמנה (שילוב כל דרגות ההשמנה), 0.95 עם השמנה בדרגה 1 ו-1.29 עם השמנה בדרגה 2 או 3.
ממצאים אלו נותרו על כנם גם לאחר הגבלת המחקר למחקרים עם נתונים אודות משקל וגובה עם תקנון הולם. יחסי הסיכון נטו להיות גבוהים יותר כאשר נתוני משקל וגובה התקבלו על-בסיס דיווח-עצמי, במקום מדידה של הגובה והמשקל.
החוקרים מסכמים וכותבים כי השימוש בקטגוריות BMI עשוי לסייע בהשוואות בין מחקרים.







תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!