ממאמר סקירה חדש עולה, כי אינסולין מסוג detemir מפחית סיכון לעלייה במשקל, תופעת לוואי שכיחה בטיפול באינסולין, בעיקר באנשים שמנים.

לדברי החוקרים, עלייה במשקל נתפסת לעיתים כבלתי נמנעת עם הטיפול באינסולין, בעיקר כאשר שואפים להגיע לאיזון גליקמי הדוק. לדבריהם, ה-United Kingdom Prospective Diabetes Study מצא, כי העלייה במשקל מתרחשת במהירות הגבוהה ביותר בסמוך להתחלת הטיפול באינסולין. התזמון של תופעת לוואי זאת בעייתי, שכן עלייה במשקל עלולה להפריע להסתגלות החולה לטיפול באינסולין ולהפחית היענות לטיפול.

עד לאחרונה, לחולים רבים כמעט ולא הייתה אלטרנטיבה אחרת, מאשר לקבל את העלייה הלא רצויה במשקל, במידה ורצו להשיג איזון גליקמי מספק להפחתת הסיכון לסיבוכים כרוניים של סוכרת.

אינסולין detemir הינו אנאלוג אינסולין בזאלי, שנכנס לשימוש באירופה בשנת 2004, ובארה”ב בשנת 2005. השפעתו של detemir על המשקל נמצאה באופן עקבי בעשרה מחקרים רב מרכזיים, אקראיים, בהם הוא הושווה ל-NPH. בשבעה מחקרים אודות חולי סוכרת מסוג 1, נמצא ירידה ממוצעת במשקל או עלייה ממוצעת של מתחת ל-0.25 ק”ג, ובשלושה מחקרים שכללו חולי סוכרת מסוג 2, העלייה הממוצעת במשקל הייתה אף היא נמוכה יחסית (1.2 ק”ג ומטה). בניגוד לאינסולין NPH, השפעתו של detemir על המשקל בולטת בעיקר באנשים השמנים ביותר.

סיכון מופחת להיפוגליקמיה עם אינסולין detemir, בשילוב עם מתן עקבי יותר של המינון הרצוי, מקיים עם אינסולין בזאלי מסורתי, כגון NPH, מביא לצמצום אכילת חטיפים ע”י החולים, ועוזר להגביל עלייה במשקל.

עם זאת, גם אם הדבר הוכח, לא המנגנונים העומדים מאחורי ההשפעה חוסכת העלייה במשקל של אינסולין detemir עדיין אינם ברורים לחלוטין. כיום, קיימות שתי תיאוריות. האחת מציעה, כי עקב השיטה הטבעית של פעילות ממושכת דרך אצילציה וקישור לאלבומין, אינסולין detemir עשוי להשפיע באופן שונה על הפטוציטים מאשר על רקמות פריפריות, ובכך לדכא ביעילות ייצור גלוקוז בכבד ללא זירוז של יצירת שומן בפריפריה. התיאוריה השנייה מציעה, כי אינסולין detemir הינו יעיל יותר מהאינסולין האנושי בהעברת הסיגנלים הקשורים לשובע במערכת העצבים המרכזית.

לסיכום, אינסולין ה-detemir הוכיח פעם אחר פעם את יעילותו בשמירה על המשקל, הן בסוכרת מסוג 1 והן בסוכרת מסוג 2, ובעיקר באנשים הסובלים מעודף משקל משמעותי. על אף שהמנגנון המדויק אינו ידוע, סביר להניח שמבנה ייחודי ותכונות פרמקולוגיות מסוימות, אחראים, לפחות באופן חלקי, ליכולתו של אינסולין זה למנוע עלייה במשקל.

Diabetes, Obesity and Metabolism 2006