לידת מת ולידה מוקדמת מעלות את הסיכון לקרישיות-יתר (Blood)

מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת Blood עולה כי לידת מת ולידה מוקדמת עשויות להביא לעליה בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי בנשים לאחר לידה.

החוקרים מדווחים כי לאחר תקנון לגיל האם, מדד מסת הגוף, הרגלי עישון ומספר לידות קודמות, זוהה קשר בין לידת מת ובין עליה של פי שש בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי (בהשוואה ללידת חי; יחס שיעורי היארעות של 6.24); סיכון אבסולוטי של 2,444 ל-100,000 שנות-אדם). בהשוואה ללידה במועד, לידה לאחר 37 שבועות היריון, או פחות, לוותה בעליה של כמעט פי שלוש בסיכון (יחס שיעורי היארעות של 2.69; סיכון אבסולוטי של 854 ל-100,000 שנות-אדם).

במסגרת המחקר סקרו החוקרים את הרשומות הרפואיות הממוחשבות אודות למעלה מ-375,000 נשים בגילאי 15-44 שנים, עם הריון שהסתיים בלידת חי או לידת מת, במהלך תקופה של 14 שנים (1995-2009). למרות שההיארעות הכוללת של תרומבואמבוליזם ורידי הייתה נמוכה, שיעורי תרומבואמבוליזם ורידי לאחר לידה היו גבוהים יותר בהשוואה לשיעורים במהלך ההיריון (338 לעומת 84 ל-100,000 שנות אדם).

גורמים נוספים הקשורים בהיריון ולוו בסיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי לאחר הלידה כללו ניתוח קיסרי (יחס שיעורי היארעות של 1.99, הבדל אבסולוטי של 637 ל-100,000 שנות-אדם), שלוש לידות קודמות, או יותר (2.07, 904), דימום במהלך ההיריון (2.89, 963) וזיהומים בדרכי השתן (1.88, 145).

אעפ”י שזוהה קשר בין סוכרת הריונית ובין סיכון מוגבר לתרומבואמבוליזם ורידי (יחס שיעורי היארעות של 1.71, הבדל אבסולוטי של 165 מקרים ל-100,000 שנות-אדם), לא זוהה קשר דומה עם יתר לחץ דם (1.01, 95).

השמנת-יתר (מדד מסת גוף של 30 ק”ג למטר בריבוע ומעלה) נקשרה עם עליה של כמעט פי ארבע בסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי (3.75, 926 מקרים), בעוד שלמאפיינים אימהיים הייתה השפעה מתונה יותר, כולל גיל אם מתקדם (35 שנים ומעלה, יחס שיעורי היארעות של 1.51, הבדל אבסולוטי של 497 מקרים ל-100,000 שנות-אדם) והרגלי עישון (1.31, 403).

מחלות רקע מסוימות נקשרו עם תרומבואמבוליזם ורידי, כולל לופוס (6.69, 2,374 מקרים), מחלות לב (6.58, 2,258 מקרים), דליות ברגליים (3.83, 1,330 מקרים) ומחלת מעי דלקתית (4.56, 1,514 מקרים).

החוקרים מאמינים כי ישנה חשיבות רבה לקשר בין לידת מת ולידות מוקדמות ובין תרומבואמבוליזם ורידי. נושא זה אינו זוכה כיום לייצוג הולם בהנחיות להערכת הסיכון לתרומבואמבוליזם ורידי.

Blood. Published online April 2, 2013

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

מחקר DROPROP: טיפות עיניים דקסמתזון למניעת החמרה של רטינופתיה של פגות (ROP) הדורשת טיפול

מחקר DROPROP: טיפות עיניים דקסמתזון למניעת החמרה של רטינופתיה של פגות (ROP) הדורשת טיפול

מקור: JAMA Pediatrics
ד"ר ברנרד ברזילי
ד"ר ברנרד ברזילי
אין תגובות|23/08/2026

רטינופתיה של פגות (ROP) מסוג 1 היא מחלה חמורה המחייבת טיפול פולשני, כגון טיפול בלייזר (Laser photocoagulation)  או הזרקות תוך־עיניות של נוגדי שגשוג כלי דם (Anti-VEGF)

הנחיות מיגון מורחבות לעומת היגיינת ידיים בלבד ואלח דם ביילודים ביחידות לטיפול נמרץ: מחקר ה־BALTIC

הנחיות מיגון מורחבות לעומת היגיינת ידיים בלבד ואלח דם ביילודים ביחידות לטיפול נמרץ: מחקר ה־BALTIC

מקור: JAMA Network Open
ד"ר ברנרד ברזילי
ד"ר ברנרד ברזילי
אין תגובות|16/08/2026

מאמר זה, שפורסם בכתב העת בעל האימפקט הגבוה JAMA Network Open, משמש ראיה בדרגה 1 (Level 1 Evidence) ומציע בסיס מדעי מוצק לבחינה מחדש של פרוטוקולי בקרת זיהומים (IPC) מסורתיים. הוא מגשר על הפער שבין דרישות רגולטוריות היסטוריות לבין פרקטיקה קלינית מודרנית מבוססת ראיות

מתי נכון לאמץ סטורציות גבוהות יותר ומתי סטורציות נמוכות יותר בפגים בשבוע 27 לכל היותר?

מתי נכון לאמץ סטורציות גבוהות יותר ומתי סטורציות נמוכות יותר בפגים בשבוע 27 לכל היותר?

מקור: JAMA Network Open
ד"ר ברנרד ברזילי
ד"ר ברנרד ברזילי
אין תגובות|03/08/2026

מטרת המחקר הייתה להעריך את הפשרה (Trade-off) שבין תמותה ל־ROP, המצריך טיפול כתוצאה מקביעת יעדי סטורציה, ולבחון כיצד השונות בסיכוני הבסיס במרכזים הרפואיים השונים משפיעה על פשרות אלו

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן