סביבת המיקרוביום במערכת העיכול, אינה משפיעה רק על הסיכון של הפרט להתפתחות והישרדות סרטן מעי גס ורקטום, אלא עשויה גם להשפיע באופן דרמטי על היעילות של טיפולים אימונותרפיים כנגד הממאירות, כך לדברי מומחים שהציגו את הדברים במהלך כנס ה-World Congress on Gastrointestinal Cancer.

המומחים הסבירו כי המיקרוביום במערכת העיכול בבני אדם כולל 100 טריליון חיידקים, עם מסה ביולוגית של חצי קילוגרם. בתוך מערכת העיכול, המיקרוביום מופרד וממודר וההרכב נותר יחסית יציב לאורך הזמן, עם הבדלים בעיקר ברמת הזנים והמשפחות.

החלק העיקרי במיקרוביום כולל חיידקים, עם למעלה מ-500 זנים שתורבתו עד כה, אם כי למעלה מ-50% מהחיידקים שזוהו בדגימות צואה אינם ניתנים לתרבות. אעפ”י כן, למיקרוביום דרגת ספציפיות גבוהה מאוד לכל אדם, כך שמדובר בהרכב ספציפי המשמש כטביעת אצבע ברמת המיקרוביום.

למרות זאת, שינויים בתזונה עשויים להוביל לשינויים מהירים בהרכב המיקרוביום, כאשר דיאטה מבוססת בעלי-חיים מלווה בגדילת-יתר של זני חיידקים עמידים למרה, דוגמת Aristides, Bilophila ו-Bacteroides. ממצאים אלו מדגישים את הקשר בין צריכת שומן מבעלי חיים, עליה בחומצות מרה ועושר זנים פרו-דלקתיים.

כאשר בוחנים את המשלב בין דלקת, מיקרוביום וסרטן במערכת העיכול, יש לציין את החלבון Lipocalin 2, המונע אגירת ברזל ע”י חיידקים ומשחק תפקיד חשוב בתפקוד נויטרופילים, משפיע על הביולוגים של מקרופאגים ומבקר מוות תאי, בין היתר.

להערכת החשיבות של Lipocalin 2 במחלת מעי דלקתית, ממחקר שבחן מודל עכברים עם קוליטיס עלה כי העכברים שייצרו את החלבון נותרו בריאים, בעוד שאלו שלא ייצרו חלבון זה פיתחו דלקת משמעותית.

יתרה מזאת, בעכברים בהם קיים חסר של Lipocalin 2 תועדה התפתחות ספונטאנית של גידולי רקטום ומעי גס ימני, המגיבים לטיפול אנטיביוטי.

בעכברים זוהתה עוד הפרעה באקולוגיה המיקרוביאלית במעיים. באופן ספציפי, זוהה ייצוג יתר של זני Alistipes ו-Robinsoniella; שני זנים אלו עודדו התפתחות קוליטיס וגידולים בצד הימני כאשר הועברו פומית לעכברים אחרים.

בעוד שתרופות דוגמת Ipilimumab מכוונות כנגד CTLA-4 היו מוצלחות מאוד בשנים האחרונות, חוקרים מצאו כי לחסימת CTLA-4 לא הייתה השפעה על גדילת גידול בעכברים שטופלו אנטיביוטית או ללא-חיידקים. המומחים טעני כי הממצאים הללו הדגישו את החשיבות של חיידקים אלו בהשפעות האימונו-מודולטוריות של התרופות הללו.

בעקבות זאת, עלתה השאלה אם המיקרוביום עשוי לסייע בזיהוי התגובה לטיפול אימונותרפי. לאחרונה פורסם מחקר שמצא כי יעילות טיפול אימונותרפי כנגד PD-1 הייתה קטנה יותר במודלי עכברים וחולים עם ממאירות לפי סוג הטיפול האנטיביוטי, עם הישרדות נמוכה יותר.

מנתונים נוספים עלה כי חלה ירידה הדרגתית משמעותית באחוז החולים עם חיידקי Akkermansia במיקרוביום שלהם מחולים עם תגובה חלקית לחולים עם מחלה יציבה לאלו עם מחלה מתקדמת.

מתוך כנס ה-WCGC

לידיעה במדסקייפ