מנתונים חדשים שפורסמו באתר Researchsquare.com אך טרם עברו סיקור עמיתים עולה כי מנינגיומות על-רקע חשיפה לקרינה הן בעלות היסטולוגיה בדרגה גבוהה יותר, דורשות טיפול אגרסיבי יותר ועם שיעורי הישנות והתקדמות גבוהים יותר, בהשוואה לגידולים המתפתחים ספונטאנית.

 ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מאחר ומנינגיומות על-רקע טיפול קרינתי מופיעות לעיתים נדירות, אין מידע רב אודות המהלך הטבעי או התגובה לטיפול. הבנה טובה יותר של מאפייני מנינגיומות אלו יסייעו לנוירוכירורגים לזהות ולטפל בחולים אלו.

 במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון 15 מקרים של מנינגיומות על-רקע חשיפה לקרינה במבין 1,003 חולים עם מנינגיומה אשר טופלו במרכז רפואי יחיד בין 2005 עד 2015.

 שיעורי ההיארעות של מנינגיומות על-רקע חשיפה לטיפול קרינתי מבין כלל המנינגיומות עמדו על 1.5%, כאשר הסיבות הנפוצות ביותר לטיפול קרינתי כללו לויקמיה מסוג ALL, או מדולובלסטומה.

 הגיל הממוצע בעת האבחנה עמד על 43.3 שנים ותקופת החביון הכוללת, אשר הוגדרה כמרווח הזמן בין מנת הקרינה האחרונה ועד אבחנת מנינגיומה על-רקע טיפול קרינתי, עמדה על 29.7 שנים.

 למעלה ממחצית מהגידולים היו בדרגה 2 לפי סיווג ארגון הבריאות העולמי, כך שסיכויי ההישנות היו גבוהים יותר.

 בגברים תועדו בממוצע 1.4 גידולים וזמן החביון הממוצע עמד על 23.6 שנים; בנשים תועדו בממוצע 2.8 נגעים ותקופת החביון הממוצעת עמדה על 32.7 שנים.

 מבין 15 החולים, 3 היו במעקב קליני, חולה אחד הופנה לניתוח בלבד, 7 עברו ניתוח וקרינה, 3 השלימו ניתוח וטיפול תרופתי וחולה אחד עבר ניתוח, קרינה וטיפול תרופתי.

 לאחר עשר שנים, שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות עמדו על 50% ושיעורי ההישרדות ללא-הישנות עמדו על 27%. בקרב חולים שקיבלו טיפול קרינתי, משך ההישרדות הממוצע ללא-התקדמות עמד על3.7 שנים ושיעורי ההישרדות ללא-התקדמות עמדו על 58%.

 ממצאי המחקר הנוכחי תומכים במעקב הדוק יותר אחר מנינגיומות על-רקע חשיפה לטיפול קרינתי מאחר ושיעורי ההישנות גבוהים יותר בהשוואה למנינגיומות שהתפתחו ספונטאנית וקרינה עשויה להוות טיפול יעיל במקרים אלו.

מתוך אתר Researchsquare

לידיעה במדסקייפ