מטרת המחקר הייתה לבדוק בעזרת סקירה שיטתית ומטה אנליזה את התוצאות של EVT מול הטיפול הרפואי הטוב ביותר בלבד בקרב חולים אלו.

שיטות:

• נכללו 10 מחקרים תצפיתיים הכוללים 1,871 חולים (866 בקבוצת EVT, 1,009 בקבוצת טיפול רפואי)
• כל החולים טופלו מעבר ל־24 שעות מאז “last known well“
• התוצאות שנבדקו כללו:
  • תפקוד עצמאי (mRS 0‑2) לאחר 90 יום
  • תפקוד מצוין (mRS 0–1)
  • דימום תוך־מוחי סימפטומטי
  • תמותה לאחר 90 יום
• בוצעו ניתוחים סטטיסטיים כולל חישוב OR מותאם ותת־ניתוחים לפי חומרת השבץ, סוג הדימות ואתר החסימה

תוצאות עיקריות:

• EVT מעבר ל‑24 שעות קשור לסבירות גבוהה יותר להגיע לעצמאות תפקודית (mRS 0‑2) לאחר 90 יום, עם OR ≈ 4.62
• גם תוצאה מצוינת (mRS 0–1) הייתה טובה יותר בקבוצת EVT, עם OR ≈ 5.68
• עם זאת, EVT מלווה בסיכון מוגבר לדימום תוך־מוחי סימפטומטי (OR ≈ 9.54)
• לא נמצא הבדל מובהק בתמותה לאחר 90 יום בין הקבוצות (OR ≈ 0.63)

מגבלות:

• רוב העדויות מבוססות על מחקרים תצפיתיים ולא על ניסויים אקראיים; איכות הראיות מוגדרת נמוכה
• קיים סיכון להטיית בחירה (selection bias) בחולים שנבחרו לקבל EVT בשלב מאוחר
• לא ניתן להסיק ממחקרים אלה באיזה תת‑קבוצה המטופלים מקבלים את התועלת המרבית

מסקנות:

• EVT מעבר ל־24 שעות עשוי להביא לתוצאות תפקודיות טובות יותר בהשוואה לטיפול רפואי בלבד אצל חולי LVO, עם סיכון מוגבר לדימום תוך־מוחי אך ללא עליה בתמותה
• לאור איכות הראיות הנמוכה, נדרשים ניסויים אקראיים גדולים כדי לאשר את ההשפעה ולהגדיר קריטריוני סלקציה ברורים

משמעות קלינית:

• במרכזים עם יכולת לאבחנה מדויקת (למשל באמצעות דימות מתקדם), ניתן לשקול EVT גם בשלב מאוחר (מעל 24 שעות) בחולים עם LVO ופרנמברה נשארת
• חשוב לשקול את הסיכון לדימום ולדון עם המטופל/משפחתו אודות תועלת מול סיכון
• נדרש איסוף נתונים נוסף וניהול מדדים ברורים של סלקציה לביצוע EVT בבטחה

למאמר

ד”ר דוד אוריון, מצנתר מוח, נוירולוג, מנהל מחלקת שבץ ומחלות נוירווסקולריות, המרכז הרפואי שיבא, תל־השומר