מאחר וטיפול אנדווסקולארי הפך לטיפול הסטנדרטי בחולים לאחר אירוע מוחי עם חסימה של כלי דם גדול, חשוב לקבוע את תפקידי הרופאים המעורבים בפרוצדורה, כך לפי קבוצת מומחים בתחום. במאמר שפורסם בכתב העת Stroke מציעים הכותבים חלוקת תפקידים בין הנוירורדיולוג הפולשני והרופא האחראי לטיפול באירוע מוחי, תוך דגש על מהלך העבודה.
הרופא האחראי לטיפול באירוע מוחי הוא לרוב הראשון שבא במגע עם החולה בחדר מיון. רופאים אלו מעריכים קלינית את החולים, הם משלימים אנמנזה, בודקים את החולה וקובעים את האבחנה של אירוע מוחי. ב-80% מהחולים המתאימים לטיפול תוך-ורידי ב-Alteplase, הפרוצדורה מבוצעת לרוב תחת הנחיית רופאים אלו, להם הכשרה ייחודית בטיפול באירועים מוחיים.
כ-20% מהחולים לאחר אירוע מוחי איסכמי עשויים להתאים לטיפול אנדווסקולארי, על-בסיס הבדיקה ותוצאות בדיקות הדמיה נוירווסקולאריות, המלצה של הרופא האחראי לטיפול אנדווסקולארי. במקרים אלו ייצור הרופא האחראי לטיפול באירוע מוחי קשר עם הנוירורדיולוג הפולשני.
זיהוי מוקדם של חולים עם אירוע מוחי על-רקע חסימת כלי דם גדול, אך התווית-נגד ברורה לטיפול תוך-ורידי ב-Alteplase, הינה צעד קריטי. המומחה האנדווסקולארי משקיף על הצד הטכני של הדברים. מומחים אלו אחראיים לביצוע הפרוצדורה, אך מבצעים גם משימות אחרות, דוגמת הכנת תכנית טיפול אנדווסקולארי על-בסיס האנטומיה העורקית וקביעת הצורך בהרדמה. המטרה היא כמובן, רה-פרפוזיה מהירה.
במהלך הפרוצדורה, הטיפול הרפואי בחולים, כולל בין היתר ניטור לחץ דם ומדדים המודינאמיים, מצוי באחריות הרופא האחראי לטיפול באירוע מוחי, ביחד עם אחות מיומנת. חשוב להקפיד על טיפול רפואי נכון ע”י רופא זה או צוותו לפני, במהלך ולאחר טיפול אנדווסקולארי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!