במאמר חדש שפורסם בכתב העת Stroke טוענים מומחים כי אין לשלול על הסף אפשרות טיפול אנדווסקולארי בחולים לאחר אירוע מוחי, בפרט חולים צעירים, עם נגעים גדולים יותר בבדיקות הדמיה בתהודה מגנטית עם DWI (Diffuse Weighted Imaging). מהנתונים עולה כי בשליש מהחולים עם נגעים בנפח של מעל 70 מ”ל לאחר טיפול אנדווסקולארי מוצלח תועדה תוצאה חיובית.

מדגם המחקר כלל 105 חולים עם נגעים בנפח של מעל 70 מ”ל. נפח נגעי DWI זוהה כגורם מנבא בלתי-תלוי של תוצאות שליליות, הישרדות ודימום תוך-מוחי תסמיני (p<0.001).

ב-11 מבין 31 חולים עם נפח נגעי DWI של מעל 70 מ”ל תועדה תוצאה חיובית (מדד modified Rankin Scale Score של 0-2) לאחר טיפול תרומבוליטי בשל אוטם מוחי עם זילוח מחדש של 2b-3, זאת בהשוואה ל-3 מבין 35 חולים לאחר טיפול תרומבוליטי באוטם מוחי עם זילוח מחדש של 0-2a.

בחולים עם נגעי DWI של מעל 70 מ”ל, הצלחת זילוח מחדש, גיל החולה, נפח נגעי DWI זוהו כולם כגורמים מנבאים בלתי-תלויים של התוצאים. מבין 66 חולים עם נפח נגעים של מעל 70 מ”ל, ב-19.7% תועד דימום תוך-מוחי תסמיני עם מגמת סיכון נמוך יותר במידה ולא ניתן טיפול תרומבוליטי.

החוקרים מזהירים כי לא מדובר במחקר אקראי, אלא בניתוח רטרוספקטיבי ולכן סביר להשלים מחקר פרוספקטיבי במטרה לקבוע אם ממצאים אלו נותרים על כנם ולהבין טוב יותר את גודל ההשפעה, דרגת התועלת, של התערבות באוכלוסית חולים זו.

Stroke 2015

לידיעה במדסקייפ