מחקר חדש מדווח כי טיפול באסטרוגן בגיל המעבר עלול להעלות את הסיכון למחלת פרקינסון בקרב נשים שעברו כריתת רחם. טיפול הורמונלי חלופי בנשים עם מנופאוזה טבעית, עם זאת, לא מעלה את הסיכון.

במחקר זה בדקו החוקרים את הקשר בין גורמים רפרודוקטיבים ושימוש בהורמונים במנופאוזה לסיכון למחלת פרקינסון בנשים בגיל המעבר.

כפי שדווח בגיליון אוגוסט של Neurology, המחקר כלל 178 מקרי פרקינסון ו-189 נבדקות ביקורת תואמות.

החוקרים דיווחו כי הקשר בין שימוש בהורמונים בגיל המעבר והסיכון למחלת פרקינסון תלוי בסוג המנופאוזה.

טיפול אסטרוגן היה קשור ליחסי סיכון מותאמים של 2.6 למחלת פרקינסון בקרב נשים שעברו כריתת רחם עם או ללא ניתוח להסרת השחלות, בהשוואה לנשים שלא השתמשו באסטרוגן מעולם. סיכון למחלה עלה עם טיפול ממושך יותר.

שימוש בהורמונים – אסטרוגן בלבד או בשילוב עם פרוגסטין – לא היה קשור לעלייה בסיכון לפרקינסון בנשים עם מנופאוזה טבעית.

נצפה קשר בין מחזור אחרון בגיל מוקדם (44 שנה או פחות) וסיכון מופחת לפרקינסון (יחסי סיכון 0.5).

אין כרגע הסבר ביולוגי מדוע אסטרוגן שלא ממקור שחלתי עלול להעלות סיכון לפרקינסון.

ההוכחות ממחקרי חיות הראו כי אסטרוגן עשוי לשנות פעילות דופמינרגית במערכת הניגרוסטריאטלית. עם זאת, בגלל ההבדלים בתנאי הניסוי, אין קונצנזוס לגבי המנגנון באמצעותו משפיע אסטרוגן במערכת הדופמינרגית.

Neurology 2005;65:383-390

לידיעה במדסקייפ

<!–

–>