במאמר שפורסם בכתב העת Lancet Diabetes & Endocrinology מדווחים חוקרים על נתוני עולם אמיתי ממחקר CVD-REAL 3, מהם עולה כי בחולים עם סוכרת מסוג 2, התחלת טיפול במעכבי SGLT-2 (Sodium Glucose Cotransporter) מלווה בקצב איטי יותר הידרדרות תפקוד כלייתי וסיכון נמוך יותר לאירועים כלייתיים מג’וריים, בהשוואה להתחלת טיפול אחר לאיזון רמות הסוכר בדם.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם התועלת של מעכבי SGLT-2 להאטת התקדמות מחלת כליות כרונית בחולים עם סוכרת מסוג 2, כפי שתועדה במחקרים קליניים, קיימת גם בתנאי עולם-אמיתי.
מחקר CVD-REAL 3 היה מחקר תצפיתי, רב-מרכזי, במסגרתו נכללו חולים שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 או תרופות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם, בהם הושלמו בדיקות להערכת התפקוד הכלייתי לפני ואחרי התחלת טיפול. החוקרים גייסו למחקר משתתפים מרישומים ארציים בישראל, איטליה, יפן, טייוואן ובריטניה. החוקרים התאימו בין חולים שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 ובין חולים שהחלו תרופות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם. התוצא העיקרי היה קצב הירידה בקצב הפינוי הגלומרולארי והחוקרים בחנו את ההבדלים בעקומת הידרדרות התפקוד הכלייתי בין אלו שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 ואלו שהחלו טיפול בתרופות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם.
החוקרים זיהו 35,561 אירועי התחלת טיפול תרופתי בכל קבוצה מבין 65,231 חולים שנכללו במחקר. טיפול במעכבי SGLT-2 כלל מתן Dapagliflozin ב-57.9%, Empagliflozin ב-34.1%, Canagliflozin ב-5.7%, Ipragliflozin ב-1.4%, Tofogliflozin ב-0.5% ו-Luseogliflozin ב-0.4% מהחולים.
במהלך המעקב, התחלת טיפול במעכבי SGLT-2 לוותה בירידה קטנה יותר בקצב הפינוי הגלומרולארי (הבדל של 1.53 מ”ל/דקה בין עקומת טיפול במעכבי SGLT-2 ובין תרופות אחרות לאיזון רמות הסוכר בדם). במהלך מעקב ממוצע של 14.9 חודשים תועדו 351 תוצאים כלייתיים משולבים: 114 מקרים (3.0 אירועים לכל 10,000 שנות-מטופל) בקרב אלו שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 ו-237 מקרים (6.3 אירועים לכל 10,000 שנות-מטופל) באלו שהחלו טיפול אחר לאיזון רמות הסוכר בדם (יחס סיכון של 0.49, p<0.0001). ממצאים אלו היו עקביים בין מדינות שונות ובין תתי-קבוצות שונות.
נתוני עולם-אמיתי אלו תומכים בתועלת של מעכבי SGLT-2 על התפקוד הכלייתי, כפי שתועדה במחקרים קליניים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!