ממצאים חדשים מצרפים לעדויות קודמות, לפיהן טיפול בחסמי אלפא אינו מאיץ מעבר אבנים בדרכי השתן בחולים המתייצגים עם אבני כליות. עם זאת, במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Internal Medicine החוקרים כותבים כי ההשפעה של הטיפול תלויה בגודל האבן.

במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם Tamsulosin (אומניק) מעודד העברת אבני כליות בתוך 28 ימים בקרב חולים שפנו לחדר מיון. לצורך כך, הם ערכו מחקר כפל-סמיות, מבוקר-פלסבו, בין השנים 2008-2009 (שלב ראשון) ולאחר מכן בין 2012-2016 (שלב שני). המשתתפים היו במעקב לאורך 90 ימים. השלב הראשון נערך בחדר מיון אחד בארצות הברית; השלב נערך בשישה חדרי מיון בארצות הברית. חולים מבוגרים התאימו למחקר במידה והתייצגו עם אבן תסמינית בקוטר של פחות מ-9 מ”מ בשופכן, כפי שהודגם בבדיקת CT.

המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב-Tamsulosin במינון 0.4 מ”ג, או פלסבו תואם, שניתנו כל יום למשך 28 ימים.

התוצא העיקרי היה העברת אבן, על-בסיס הוכחה הדמייתית או זיהוי פליטת האבן ע”י המשתתף לאחר 28 ימים. תוצאים משניים כללו חציה לטיפול בתווית-פתוחה ב-Tamsulosin, זמן עד העברת האבן, חזרה לעבודה, שימוש במשככי כאבים, אשפוז, התערבות ניתוחית ופניה חוזרת לחדר המיון בשל אבני כליות.

גיל המשתתפים הממוצע של 512 משתתפים, שחולקו באקראי לטיפול ב-Tamsulosin או פלסבו, עמדעל 40.6 שנים (טווח 18-74 שנים). הקוטר הממוצע של אבן הכליה עמד על 3.8 מ”מ.

החוקרים מדווחים כי 497 חולים נבחנו להערכת התוצא העיקרי, כאשר שיעורי מעבר אבן עמדו על 50% בקבוצת ההתערבות ועל 47% בקבוצת הפלסבו (סיכון יחסי של 1.05, P=0.60), כך שההבדל לא היה מובהק סטטיסטית. התוצאים המשניים לא היו שונים באופן מובהק סטטיסטית.

החוקרים מסכמים וכותבים כי הטיפול ב-Tamsulosin לא הוביל לעליה משמעותית בשיעורי העברת אבנים, בהשוואה לפלסבו. הממצאים אינם תומכים בשימוש בחסמי אלפא להקלה על תסמיני אבני כליות בקוטר קטן מ-9 מ”מ.

JAMA Intern Med. Published online June 18, 2018

לידיעה במדסקייפ