בקרב רצי אולטרה-מרתון הנוטלים נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים להקלה על כאב בימי מירוץ תועדה עליה קטנה בסיכון להתפתחות נזק כלייתי, בהשוואה למתחרים שלא השתמשו בתרופות אלו, כך עולה מתוצאות מחקר קטן, שפורסמו בכתב העת Emergency Medicine Journal.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי נזק כלייתי חד הינה תופעה נפוצה ברצים למרחקים, כאשר במרבית המקרים ההפרעה חולפת עצמונית. במסגרת המחקר הם סיווגו באקראי 89 ספורטאי עילית לנטילת איבופרופן במינון 400 מ”ג או פלסבו כל ארבע שעות במהלך מירוץ רגלי של 50 מיילים. בתום המירוץ, החוקרים מדדו את רמות קריאטינין בדם המשתתפים להערכת נזק כלייתי.

בסיכומו של דבר, 22 רצים שנטלו את התרופה (52%) פיתחו נזק כלייתי חד, זאת בהשוואה ל-16 מאלו בקבוצת הפלסבו (34%), הבדל שלא היה מובהק סטטיסטית.

ההבדל בסיכויים לנזק כלייתי לא היה גדול דיו בכדי להעיד על מובהקות סטטיסטית ולפחות חלק מהעליה בסיכון מיוחס להתייבשות. עם זאת, ייתכן כי אחד מכל 5.5 רצים הנוטל את התרופה, לדוגמא, יפתח נזק כלייתי חד.

מחקרים קודמים קשרו בין נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים ובין סיכון מוגבר לנזק כלייתי חד במטופלים שאינם ספורטאים. מבין כל 100,000 נבדקים שנטלו את הטיפול, אחד יפתח בעיות כליות, כך עלה ממחקר קודם, שממצאיו מתורגמים לעד 2.5 מיליון מקרים בשנה.

המסר העולה מהעדויות הוא כי על רצי אולטרה-מרתון להימנע מנטילת נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים, במידת האפשר. במידה והטיפול נדרש, אזי מומלץ המינון הנמוך ביותר להקלה על התסמינים ולמשך התקופה הקצרה ביותר.

Emerg Med J 2017

לידיעה במדסקייפ