במאמר שפורסם בכתב העת Kidney International מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי גם ירידה קלה בתפקוד הכלייתי בחולים עם סוכרת מסוג 2 מלווה בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית ואירועים מוחיים.
הקשר בין קצב הפינוי הגלומרולארי ובין הסיכון למחלות לב וכלי דם בחולים עם סוכרת מסוג 2 אינו מובן היטב. במחקר הנוכחי בחנו החוקרים באופן פרוספקטיבי את הקשר בין קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער ובין הסיכון למחלת לב כלילית ואירועים מוחיים בקרוב ל-12,000 לבנים ו-16,400 אפריקאים-אמריקאים.
במהלך מעקב ממוצע של 6.1-6.8 שנים, תועדו 6,647 מקרים של מחלות לב וכלי דם ו-2,750 מקרים של אירועים מוחיים. יחסי הסיכון המתוקנים לגיל ומין של מחלת לב כלילית בהתאם לקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער (90 ומעלה, 75-89, 60-74, 30-59 ו-15-29 מ”ל לדקה ל-1.73m2) עמד על 1.00, 1.04, 1.13, 1.37 ו-2.07 (מגמה משמעותית) באפריקאים-אמריקאים, ו-1.00, 1.09, 1.10, 1.31 ו-2.18 (מגמה משמעותית) בלבנים, בהתאמה.
הן בקרב אפריקאים-אמריקאים והן בקרב לבנים עם קצב פינוי גלומרולארי משוער נמוך מ-60 mL/min/1.73m2 תועדה עליה משמעותית בסיכון לאירועים מוחיים. כאשר החוקרים התבססו על הערכים המעודכנים של קצב הפינוי הגלומרולארי המשוער, הקשרים המובהקים הללו הפכו משמעותיים עוד יותר.
במשתתפים עם ירידה קלה בקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער (60-89 mL/min/1.73m2) במהלך המעקב תועד סיכון גבוה יותר משמעותית למחלת לב כלילית ואירועים מוחיים. לפיכך, גם ירידה קלה בקצב הפינוי הגלומרולארי המשוער בתחילת המחקר (מתחת ל-75mL/min/1.73m2) ובמהלך המעקב (מתחת ל-90mL/min/1.73m2) לוותה בעליה בסיכון להיארעות מחלת לב כלילית ואירועים מוחיים בקרב אפריקאים-אמריקאים ולבנים עם סוכרת מסוג 2.
Kidney Int. 2014;85(5):1192-1199
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!