בכתב העת Journal of Diabetes מדווחים חוקרים כי טיפול ב-Sitagliptin מפחית את יחס אלבומין-קריאטינין ע”י הפחתת לחץ הדם והפחתת קצב הסינון הגלומרולארי המשוער, ללא קורלציה עם ירידה במדדי HbA1c לאורך תקופה של שלושה חודשים.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את השינוי ביחס אלבומין-קריאטינין בשתן, להערכת ההשפעות של Sitagliptin על נפרופתיה סוכרתית. 247 חולים עם סוכרת מסוג 2 טופלו ב- Sitagliptin במינון של 50 מיליגרם. הם אספו נתונים מעבדתיים, כולל יחס אלבומין-קריאטינין בשתן, לחץ דם ומשקל גוף. נתונים קליניים נבחנו לפני טיפול ב- Sitagliptin ולאחר שלושה חודשים.
מהתוצאות עולה כי יחס אלבומין-קריאטינין בשתן השתנה מ-150 מ”ג לגרם קריאטינין ל-148 מ”ג לגרם קריאטינין במהלך שלושה חודשים. בחולים עם מיקרואלבומינוריה ומאקרואלבומינוריה, יחס אלבומין-קריאטינין לאחר שלושה חודשים ירד משמעותית, בהשוואה למצב בתחילת המחקר. במשתתפים בהם חלה ירידה ביחס אלבומין-קריאטינין בשתן נרשמה ירידה גדולה יותר משמעותית במהלך שלושת החודשים בלחץ הדם ובקצב הסינון הגלומרולארי המשוער, בהשוואה למשתתפים אחרים. לא תוארה קורלציה משמעותית בין השינוי ביחס אלבומין-קריאטינין בשתן ובין השינוי בערכי HbA1c במהלך שלושת החודשים, אך זוהתה קורלציה משמעותית בין השינוי ביחס אלבומין-קריאטינין בשתן והשינוי בלחץ הדם הסיסטולי. מניתוח סטטיסטי עלה כי הגורמים המנבאים המשמעותיים לשינוי ביחס אלבומין-קריאטינין בשתן כללו שינוי בלחץ הדם הסיסטולי ושינוי בקצב הסינון הגלומרולארי המשוער לאורך שלושה חודשים.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי Sitagliptin מפחית את יחס אלבומין-קריאטינין בשתן תוך השפעה ישירה של התרופה על הכליות.
J Diabetes. 2014 Mar 24
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!