במאמר שפורסם בכתב העת Chest מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי שיעורי ההיארעות של אירועים מוחיים איסכמיים או תרומבואמבוליים, שיעורי התמותה ושיעורי הדימומים עלו עם ירידה במדדי eGFR (Estimated Glomerular Filtration Rate), לאורך טווח רחב של תפקוד כלייתי. טיפול בנוגדי-קרישה פומיים לווה בשיעורי היארעות נמוכים יותר של אירועים מוחיים איסכמיים או אירועים תרומבואמבוליים ושיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר שנה אחת, בהשוואה לחולים שלא קיבלו טיפול נוגד-קרישה, וממצאים אלו תוארו בכל קטגוריות התפקוד הכלייתי, כפי שנמדד לפי eGFR.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים עם מחלת כליות כרונית סיכון מוגבר להופעת פרפור פרוזדורים, בהשוואה לאלו בעלי תפקוד כלייתי תקין, עם סיכון מוגבר לאירועים מוחיים איסכמיים או אירועים תרומבואמבוליים. מחקרים קודמים לא לקחו בחשבון את ההשפעה של eGFR על שיעור הדימומים. במחקר הנוכחי הם בחנו את הקשר בין eGFR ובין אירועים מוחיים איסכמיים/אירועים תרומבואמבוליים, תמותה ודימומים בחולים עם פרפור פרוזדורים, ללא מגבלת גיל או מחלות רקע.

במסגרת המחקר סווגו חולים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתמים, לחמש קטגוריות, לפי מדדי eGFR (לפי mL/min/1.73m2): 90 ומעלה, 60-89, 30-59, 15-29 ומתחת ל-15, תוך הערכת גורמי סיכון, תמותה מכל-סיבה, דימומים ואירועים מוחיים/אירועים תרומבואמבוליים. מבין 8,962 חולים מתאימים, 5,912 אובחנו עם פרפור פרוזדורים שאינו על-רקע מחלת מסתמים והיו עם נתונים זמינים אודות ריכוז קריאטינין, עם מעקב של 14,499 שנות-מטופל.

מהתוצאות עולה כי בחולים שלא קיבלו טיפול בנוגדי-קרישה ובאלו שטופלו בנוגדי-קרישה, שיעורי ההיארעות של אירועים מוחיים איסכמיים או אירועים תרומבואמבוליים עמדו על 7.4 ו-7.2 ל-1,000 שנות-אדם, בהתאמה. שיעורי התמותה מכל-סיבה עמדו על 13.4 ו-9.4 ל-1,000 שנות-אדם, בהתאמה, ושיעור הדימומים המג’וריים עמד על 6.2 ו-9.0 לכל 1,000 שנות-אדם, בהתאמה. השיעורים עלו עם ירידת ערכי eGFR, כאשר שיעור האירועים המוחיים האיסכמיים/אירועים תרומבואמבוליים היה נמוך יותר בחולים שטופלו בנוגדי-קרישה פומיים. החוקרים מדווחים כי בניתוח רב-משתנים מדדי eGFR לא ניבאו באופן בלתי-תלוי אירועים מוחיים איסכמיים / אירועים תרומבואמבוליים. כאשר התועלת הנובעת מירידה באירועים מוחיים איסכמיים נבחנת אל מול הסיכון המוגבר לאירועים מוחיים המורגיים, סך התועלת הקלינית נטה בבירור לטובת טיפול בנוגדי-קרישה פומיים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על שיעורי היארעות גבוהים יותר של אירועים מוחיים איסכמיים/אירועים תרומבואמבוליים וסיכון מוגבר לתמותה ודימומים עם ירידה בקצב הסינון הגלומרולארי, לאורך כל טווח התפקוד הכלייתי. טיפול בנוגדי-קרישה לווה בשיעורי היארעות נמוכים יותר של אירועים מוחיים איסכמיים/אירועים תרומבואמבוליים ושיעורי תמותה לאחר שנה אחת. הערכת סך התועלת הקלינית של אירועים מוחיים אל מול דימומים חמורים הייתה חיובית, לטובת טיפול בנוגדי-קרישה פומיים בקרב חולים עם הפרעה בתפקוד הכלייתי.

Chest. 2013.