במאמר חדש שפורסם בכתב העת Archives of Internal Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם הפרעה מתונה בתפקוד הכלייתי חלה עליה בסיכון לדימומים מג’וריים עם טיפול בקלקסן.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כיום, אין המלצה על תיקון מינון הקלקסן בחולים עם הפרעה מתונה בתפקוד הכלייתי.
במסגרת המחקר נכללו 164 חולים (105 עם תפקוד כלייתי תקין ו-59 עם הפרעה מתונה בתפקוד הכלייתי) שטופלו בקלקסן במינון של 1 מ”ג לק”ג, כל 12 שעות, או מינון של 1.5 מ”ג לק”ג פעם ביום. החולים טופלו בקלקסן כטיפול נוגד-קרישה פראנאטרלי וכן כטיפול מגשר, בשני המקרים, עם מעבר מתוכנן לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים (קומדין). התחלת טיפול בנוגדי-קרישה הוגדרה כטיפול להתוויה תרומבוטית חדשה עם מעבר בסופו של דבר לטיפול פומי בנוגד-קרישה. טיפול מגשר הוגדר כמעבר מרמה תרפויטית של נוגד-קרישה פומי ולאחריה הפסקה והחלפה במינונים תרפויטיים של קלקסן, עם מעבר מתוכנן חזרה לטיפול בנוגדי-קרישה פומיים.
הפרעה מתונה בתפקוד הכלייתי הוגדרה בנוכחות פינוי קריאטינין של 30-50 מ”ל לדקה. תפקודי כליות תקינים הוגדרו בנוכחות פינוי קריאטינין של למעלה מ-80 מ”ל לדקה. התוצא העיקרי היה דימומים מג’וריים, שהוגדרו כדימום שהובילו לתמותה, אשפוז בבית החולים, הארכת משך האשפוז, או פניה לחדר מיון. תוצא משני כלל תרומבואמבוליזם.
התוצא העיקרי של דימום מג’ורי תועד ב-6 מבין 105 חולים (5.7%) עם תפקוד כלייתי תקין, בהשוואה ל-13 מבין 59 חולים (22%) עם הפרעה מתונה בתפקוד הכלייתי. לא תועדו מקרי תמותה. יחס הסיכויים הלא-מתוקן לדימומים מג’וריים היה 4.7 (p=0.002). עם תקנון להבדלים בגורמי סיכון, יחס הסיכויים עמד על 3.9 (P=0.055).
לאור ממצאי המחקר, החוקרים ממליצים לערוך מחקרים נוספים להבנת המינונים המתאימים של קלקסן בחולים עם הפרעה מתונה בתפקוד הכלייתי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!