ממחקר חדש, שפורסם בגליון ינואר של American Journal of Kidney Diseases, עולה כי טיפול תוך-ורידי ב-Mesna מביא לירידה ברמות הומוציסטאין בפלזמה במהלך המודיאליזה.
לדברי החוקרים, הרמה הכוללת של הומוציסטאין בפלזמה הינה גורם סיכון בלתי-תלוי להתפתחות טרשת עורקים. דרגת הסיכון ברוב האוכלוסיה יורדת בעקבות תוספי ויטמינים לתזונה, אולם, בלמעלה מ-90% מהחולים עם מחלת כליות סופנית, רמת הומוציסטאין מוגברת, למרות התוספים.
החוקרים שיערו כי Mesna (Sodium-2 Mercaptoehtanesulfonic acid) תביא לשחרור אלבומין הקשור להומוציסטאין, ולפיכך תאפשר להוציאו במהלך הדיאליזה בחולים עם מחלת כליות סופנית.
החוקרים העריכו את פעילות Mesna ע”י מתן תוך-ורידי של 2.5 או 5 מ”ג לק”ג ב-10 חולים, בתחילת מחזור טיפול. החוקרים אספו דגימות דם לאורך הדיאליזה, והשוו את רמות הומוציסטאין הכולל עם רמותיו במחזורי דיאליזה קודמים, שלא כללו טיפול ב-Mesna.
מנה בודדת של Mesna במינון 2.5 מ”ג לק”ג, לא הורידה משמעותית את רמות הומוציסטאין הכולל. אולם, מנה בודדת של הטיפול במינון 5 מ”ג לק”ג הביאה לירידה של 55.2% ברמות הומוציסטאין לאחר דיאליזה, בהשוואה ל-34.2% בעקבות דיאליזה בלבד (p<0.001).
רמת הומוציסטאין בפלזמה נמדדה לפני מחזור הדיאליזה הבא (יומיים לאחר מכן), בכדי לקבוע באם נותרה השפעה שיירית על רמות הומוציסטאין. גם יומיים לאחר ההתערבות, רמות הומוציסטאין לפני דיאליזה היו נמוכים ב-2.3 מול לליטר, תחת טיפול ב-Mesna, בהשוואה לפלסבו (p<0.05), ממצא שהצביע על אפשרות להשפעה מצטברת בעקבות טיפול רוטיני.
שני חולים דיווחו על בחילה קלה לאחר הטיפול, שהגיבו במהירות ל-Dimenhydrinate. לא זוהו תופעות לוואי אחרות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!