ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ניתוק מושהה של  חבל הטבור עם מתן חמצן בריכוז גבוה עשויה להפחית את הסיכון להיפוקסמיה מוקדמת בפגים. עם זאת, הבטיחות והיעילות של פרוצדורה זו לא נבחנו מעולם. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לקבוע אם מתן חמצן בריכוז 100% באמצעות מסכת פנים במהלך חלון הזמנים של ניתוק מושהה של חבל הטבור בפגים הפחיתה את הסיכון להיפוקסמיה לעומת מתן חמצן בריכוז 30%, ללא עליית ריכוז חמצן עקב המשך תערובת עם דם ורידי טבורי.

החוקרים השלימו מחקר אקראי, כפל־סמיות, בתקופה שבין נובמבר 2021 ועד אוקטובר 2024 וכללו חולים משני מרכזים רפואיים בקליפורניה עם 140 פגים שנולדו לאחר 22 עד 28 שבועות הריון. במהלך ניתוק מושהה של חבל הטבור למשך 90 שניות התינוקות טופלו בחמצן באמצעות CPAP או PPV במסכת פנים, כאשר חולקו לשתי קבוצות: מתן חמצן בריכוז 30% (חמצן בריכוז נמוך) או בריכוז 100% (חמצן בריכוז גבוה), לאחר חיתוך חבל הטבור, כל התינוקות טופלו לפי ההנחיות המקובלות, עם התחלת טיפול בחמצן בריכוז 30% והתאמתו לפי רוויון החמצן.

מדגם המחקר כלל 140 פגים (גיל הריון ממוצע של 26 שבועות, 49% בנות) ומהנתונים עולה כי בקבוצת הטיפול בריכוז חמצן נמוך ב־28 מבין 72 התינוקות (39%) הושג רווי חמצן של 80% בתוך חמש דקות מהלידה, זאת לעומת 48 מבין 68 תינוקות (69%) בקבוצת הטיפול בחמצן בריכוז גבוה (יחס סיכויים מתוקן של 3.74, רווח בר־סמך 95% של 1.80-7.79). ההבדל האבסולוטי בסיכון בין הקבוצות עמד על 30%, קרי, בקבוצת הטיפול בחמצן גבוה תועד סיכון נמוך ב־30% להיפוקסמיה לאחר חמש דקות מהלידה.

באשר לבטיחות הטיפול, החוקרים לא מצאו הבדלים בין הקבוצות במדדים נוספים, כולל הריכוז המקסימלי של חמצן לאחר חיתוך מאוחר של חבל הטבור, לחץ חלקי של חמצן בעורק טבורי, שכיחות דימום תוך־חדרי חמור ותמותה עד גיל 40 שבועות לאחר ההיריון.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי מתן חמצן בריכוז 100% במהלך ניתוק מושהה של חבל הטבור במקרים של פגות קיצונית הפחית את הסיכון להיפוקסמיה מוקדמת, ללא עלייה בתחלואה. עם זאת, החוקרים מדגישים כי נדרש מחקר אקראי רחב היקף כדי לבחון האם גישה זו משפרת הישרדות ומפחיתה סיבוכים ארוכי טווח בפגות קיצונית.

למאמר

הערות העורך
כיום ההנחיות להתחלת מתן חמצן לפגים צעירים (פחות משבוע 28 כפי שנחקרו כאן) שנזקקים להחייאה הוא 30%, אולם פרקטיקה זו לא נבדקה בפגים העוברים החייאה תוך כדי ניתוק מושהה של חבל הטבור. ממחקרים קודמים ידוע שלפגים צעירים כאלה שאינם מגיעים לרווי חמצן של 80% בגיל 5 דקות ישנה פרוגנוזה גרועה יותר. בנוסף, אנו יודעים כי יש שיהוי של 19 עד 34 שניות מרגע השינוי הידני של אחוז החמצן ועד הרגע שבו הוא מתקבל בפועל. בשל כל הסיבות הללו החוקרים ניסו במחקר זה לבדוק אם מתן חמצן בריכוז של 100% לעומת מתן חמצן בריכוז של 30% בזמן החייאה תוך כדי ניתוק מושהה של חבל הטבור יביא ליותר ילודים שיגיעו לסטורציה של 80% בגיל 5 דקות ואכן כך היה. החוקרים מראים שלמרות זאת לא היה הבדל בין הקבוצות בתוצאים ניאונטליים כפי שנמדדו עד השחרור מהפגייה (לציין כי המחקר לא היה גדול דיו כדי לזהות הבדלים קטנים), ולכן בשעה שניתן לבצע החייאה בפגים קטנים תוך כדי ניתוק מושהה של חבל הטבור ניתן לשקול לבצע זאת עם 100% חמצן ורק לאחר הניתוק להעביר ל־30% חמצן במידת האפשר.

JAMA Pediatr, July 21, 2025