פגים נמצאים בסיכון מוגבר למוות עריסה (SIDS), בעיקר כאשר שוכבים על הבטן.

מטרת מחקר זה הייתה לבחון את ההשערה שפגים עם או בלי BPD ישנו זמן ארוך יותר ויחוו פחות התעוררות ויותר אפניאה מרכזית כאשר הם ישנים על הבטן.

המחקר היה פרוספקטיבי תצפיתי ב- NICU במרכז שלישוני.

24 תינוקות שנולדו בגיל הריון ממוצע של 27 שבועות עברו תקופת מעקב של כ- 10 שבועות.

הקלטות polysomnographic ווידאו של אא”ג בשני ערוצים, 2 ערוצים של אלקטרו-אקולוגרם, זרימת האוויר דרך האף, תנועות החזה וקיר הבטן, תנועות הגפיים, אק”ג וסטורציית חמצן נבדקו במצב שכיבה על הבטן והגב במשך 3 שעות בכל תנוחה.

משך השינה, יעילות השינה ומספר וסוגי הפסקות הנשימה וההתעוררות נרשמו.

בסה”כ, במצב שכיבה על הבטן, התינוקות ישנו זמן רב יותר ובאופן יעיל יותר והיו להם יותר הפסקות נשימה, אך פחות הפסקות נשימה חסימתיות.

התינוקות התעוררו יותר פעמים בשעה כאשר שכבו על הגב.

הממצאים היו דומים עבור תינוקות עם BPD.

לסיכום, לאור הממצאים יש להמליץ על שינה בשכיבה על הגב לאחר שחרור פגים מיחידה לטיפול נמרץ.

הערות עורך:

מחקר זה מאשר את ההנחה הרווחת שלמרות שמומלץ להשכיב פגים על בטנם כאשר הם שוהים בפגיה, הרי שבעת שחרורם (כאשר הם כבר קרובים למועד), ההמלצה להשכיבם על הגב. יתכן כי בשעה שהם שוהים על הבטן הם ישנים שינה עמוקה יותר ולא יתעוררו כאשר יש אפניאה, והפוך בשינה על הגב. מסיבות התפתחותיות, יש להמליץ להורים להשכיב את הילודים על הבטן כאשר הם ערים ופעילים.

Effect of Prone and Supine Position on Sleep, Apneas, and Arousal in Preterm Infants

PEDIATRICS Vol. 118 No. 1 July 2006, pp. 101-107 (doi:10.1542/peds.2005-1873)