במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי הנוגדן החד-שבטי Ofatumumab (קיסימפטה) יעיל יותר מהתכשיר האימונו-מודולטורי  Teriflunomide(אובג’יו) בהשגת הפוגה בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, באוכלוסיות מרקע אתני שונה.

החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של מחקר ASCLEPIOS I ו-ASCLEPIOS II להשוואת היעילות והבטיחות של Teriflunomide לעומת Ofatumumab בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית מגזע ורקע אתני שונה.

שני המחקרים היו זהים, מחקרים רב-מרכזיים אקראיים, כפלי-סמיות עם קבוצת ביקורת פעילה, אשר נערכו במקביל. המשתתפים חולקו באקראי ביחס 1:1 לקבלת Ofatumumab במינון 20 מ”ג בזריקה תת-עורית כל ארבעה שבועות (לאחר מנות העמסה של 20 מ”ג בימים 1, 7 ו-14) או טיפול פומי ב-Teriflunomide במינון 14 מ”ג פעם ביום למשך עד 30 חודשים.

מדגם המחקר כלל 1,882 משתתפים בגילאי 18-55 שנים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, כאשר 946 טופלו ב- Ofatumumab ו-936 טופלו ב-Teriflunomide.

התוצאים שנבחנו כללו את שיעור המשתתפים שהשיגו את היעד של העדר עדות למחלה פעילה (NEDA-3), שיעורי התלקחות שנתיים, אירועים חריגים ואירועים חריגים חמורים.

מהנתונים עולה כי במהלך 24 החודשים הראשונים, Ofatumumab לווה בסיכוי גבוה יותר להשגת NEDA-3 לעומת Teriflunomide, עם הבדלים מובהקים סטטיסטית בשחורים לא-היספאנים, היספאנים/לטינים ולבנים שאינם-היספאנים (p<0.0001).

בקרב שחורים לא-היספאנים שטופלו ב- Ofatumumab תועד הסיכוי הגדול ביותר להשגת NEDA-3 עם יחסי סיכויים הנעים בין 8.88 ועד 15.0 (p=0.0067).

שיעור המשתתפים ללא נגעים העוברים האדרה של גדוליניום היה גבוה יותר בזרוע הטיפול ב- Ofatumumab לעומת Teriflunomide בכל תתי הקבוצות, עם הבדלים משמעותיים בכלל האוכלוסייה ובתתי-קבוצות ספציפיות (p<0.0001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים על עדיפות ל- Ofatumumab לעומת Teriflunomide בקבוצות חולים מרקע אתני שונה. ישנה חשיבות רבה להבנת הבדלים בתגובה לטיפולים כנגד טרשת נפוצה במטרה לספק לכל חולה את הטיפול היעיל ביותר עבורו. תת-ייצוג של אוכלוסיות שונות עדיין מהווה מגבלה משמעותית של המחקר הרפואי וחשוב כי מחקרים בעתיד יכללו מטופלים מרקעים שונים במטרה לסייע בתהליכי קבלת החלטות.

Neurology, July 17, 2024

לידיעה במדסקייפ