במאמר שפורסם בכתב העת Neurology מתארים החוקרים את ההשפעה של שינוי בקריטריונים לאבחנת טרשת נפוצה במהלך השנים האחרונות. זמן עד לאבחנה, טיפול והתפתחות מוגבלות בחולי CIS וזיהוי קיצור מרווח הזמן עד לאבחנת טרשת נפוצה והתחלת טיפול תרופתי.

מטרת המחקר הייתה לבחון אם הזמן עד לאבחנה, הזמן עד להתחלת טיפול והגיל עד לפיתוח מוגבלות בחולי CIS השתנו על-פי השינויים בקריטריונים לאבחנה של טרשת נפוצה. לצורך כך, החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי שהתבסס על נתונים ממדגם Barcelona-CIS בין השנים 1994 עד 2020.

החולים סווגו לחמש תקופות זמן בהתאם לקריטריונים שונים לאבחנת טרשת נפוצה. החוקרים בחנו את מרווח הזמן עד לאבחנה של טרשת נפוצה והתחלת טיפול תרופתי. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הגיל בו חולים עם טרשת נפוצה הגיעו למדד EDSS של 3.0 ומעלה, בהתאם לקריטריונים ששימשו לאבחנה בכל תקופת זמן.

מדגם המחקר כלל 1,174 חולים, כאשר חציון מרווח הזמן מאבחנת CIS ועד אבחנת טרשת נפוצה ומרווח הזמן מאבחנה של CIS ועד התחלת טיפול ירדו ב-77% ו-82%, בהתאמה, מהתקופה בה נהגו להתבסס על קריטריוני Poser לתקופה בה החלו להשתמש בקריטריוני McDonald לאבחנה.

בקרב חולים בגיל נתון שאובחנו על-סמך הקריטריונים העדכניים יותר תועד סיכון נמוך יותר להשגת מדד EDSS של 3.0 נקודות ומעלה, בהשוואה לחולים שאובחנו באותו גיל בתקופות זמן מוקדמות יותר עם יחסי סיכון מתוקנים בהשוואה לתקופה בה:

·         התבססו על קריטריוני Poser של 0.47 (רווח בר-סמך 95% של 0.24-0.90)

·         עם אבחנה על-סמך קריטריוני McDonald משנת 2001, 0.25 (רווח בר-סמך 95% של 0.12-0.54).

·         עם אבחנה על-סמך קריטריוני McDonald משנת 2005 , 0.30 (רווח בר-סמך 9% של 0.12-0.75).

·         עם אבחנה על-סמך קריטריוני McDonald משנת 2010 ויחס סיכון מתוקן של 0.07 (רווח בר-סמך 95% של 0.01-0.45) עם אבחנה על-סמך קריטריוני McDonald משנת 2017.

בחולים בהם החלו בטיפול בשלב מוקדם תועד יחס סיכון מתוקן של 0.53 (רווח בר-סמך 95% של 0.33-0.85) להגעה לגיל בו מדד EDSS היה 3.0 ומעלה, בהשוואה לאלו שהחלו טיפול מאוחר.

שינויים בפרוגנוזה בשילוב השפעת טיפול מוקדם נותרו גם לאחר שלילת הטיה אפשרית עקב השימוש בקריטריונים שונים לאבחנה לאורך הזמן (דהיינו, האפשרות כי הפרוגנוזה של טרשת נפוצה משתנה עקב שימוש בקריטריונים שונים לאבחנת המחלה עם הזמן).

החוקרים מסכמים וכותבים כי לאורך תקופות זמן בהן התבססו על קריטריונים שונים לאבחנת טרשת נפוצה נרשמה ירידה מתמשכת במרווח הזמן עד לאבחנת טרשת נפוצה והתחלת טיפול תרופתי. לסיכום, חולים שאובחנו על-סמך הקריטריונים האבחנתיים העדכניים יותר היו בסיכון נמוך יותר לפתח מוגבלות. חשוב מכך, השיפור הפרוגנוסטי נותר גם לאחר שלילת האפשרות כי הפרוגנוזה של טרשת נפוצה השתנתה עקב שימוש בקריטריונים שונים לאבחנת המחלה עם הזמן.

המידע מוגש בחסות חברת MERCK

CIS, Clinically Isolated Syndrome; EDSS, Expanded Disability Status Scale;

M. Tintore et al, Neurology Publish Ahead of Print DOI: 10.1212/WNL.0000000000012726