תכשירים פוטנטיים יותר לטיפול בטרשת נפוצה לוו בפחות תסמיני דיכאון בחולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, בהשוואה לטיפולים בעלי יעילות נמוכה יותר, כך עולה מתוצאות ביניים של מחקר חדש שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-Consortium of Multiple Sclerosis Centers.
במסגרת המחקר בחנו החוקרים נתונים ממחקר MS PATHS (Multiple Sclerosis Partners Advancing Technology and Health Solutions), מחקר הנמשך בימים אלו וכולל עשרה מרכזים. הם התבססו על מדד דיכאון לפי סולם Neuro-QoL (Quality of Life in Neurological Disorders) להערכת חומרת דיכאון.
המחקר כלל חולים עם טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית, אשר החלו טיפול חד בתכשירים לשינוי מהלך המחלה (Disease Modifying Treatment) בעל יעילות גבוהה (Natalizumab, Rituximab, Ocrelizumab, Alemtuzumab) או נמוכה (Interferons, Galtiramer Acetate, Fingolimod, Dimethyl Fumarate) והשלימו לפחות שני מדדי Neuro-QoL.
מדגם המחקר כלל 400 חולים בקבוצת טיפול בעל פוטנטיות גבוהה (גיל ממוצע של 42.7 שנים, מדד Neuro-QoL בסיסי של 46.3 נקודות, 43.3% עם היסטוריה של טיפול קודם או פעיל בנוגדי-דיכאון) ו-530 חולים בקבוצת טיפול בעל פוטנטיות נמוכה (גיל ממוצע של 46.8 שנים, מדד Neuro-QoL בסיסי של 45.6 נקודות, 46.7% נטלו נוגדי-דיכאון).
לאורך מעקב של מעט יותר משנה, התחלת טיפול בעל פוטנטיות גבוהה לטרשת נפוצה לוותה בירידה משמעותית במדדי Neuro-QoL, בעוד שהתחלת טיפול בעל פוטנטיות נמוכה לא לווה במגמה דומה. טיפולים בעלי פוטנטיות גבוהה הדגימו ירידה ממוצעת של 1.30 נקודות בשנה בחומרת דיכאון ואילו אלו בעלי פוטנטיות נמוכה לא לוו בשינוי בתסמיני דיכאון.
ההבדל בעקומה לאורך הזמן בין שתי הקבוצות היה מובהק סטטיסטית (p=0.04). כאשר החוקרים הוציאו מהמשוואה את הטיפול באינטרפרונים הממצאים היו דומים (p=0.31), כך שלא הייתה השפעה על ההבדל בעקומה.
מתוך כנס ה-Consortium of Multiple Sclerosis Centers.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!