מתוצאות מחקר INHERIT עולה כי הטיפול ב-Losartan בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית לא הביא להפחתת מסת חדר שמאל או פיברוזיס, אם כי הטיפול נסבל היטב בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית חסימתית או לא-חסימתית. ממצאי המחקר פורסמו במהלך חודש דצמבר בכתב העת Lancet Diabetes and Endocrinology.
לדברי החוקרים, הממצאים קוראים תיגר על הסברה הרווחת לפיה חסמי קולטן לאנגיוטנסין II מפחיתים היפרטרופיה לבבית. עם זאת, באשר לנתוני הבטיחות, מהנתונים עולה כי ניתן להוסיך את הטיפול ב-Losartan להתוויות ללא תלות בפיזיולוגיה חסימתית.
מדגם המחקר כלל 133 חולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית, חלקם עם חסימה וחלקם ללא חסימה, שחולקו באקראי לטיפול ב-Losartan במינון 100 מ”ג ליום, או פלסבו, למשך 12 חודשים.
לאחר שנה אחת לא תוארו הבדלים משמעותיים בשינוי מסת חדר שמאל בקרב מטופלים בפלסבו ואלו שטופלו ב-Losartan. כמו כן, לא תוארה השפעה על עובי דופן מקסימאלי של חדר שמאל, מסה פיברוטית או נפח הפרוזדור השמאלי. בחולים שטופלו ב-Losartan תועדה ירידה משמעותית בלחץ הדם הסיסטולי בהשוואה למטופלים בפלסבו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!