במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Dermatology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי בקרב מושתלי כליה סיכון מוגבר להתפתחות מלנומה, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

מטרת המחקר הייתה לקבוע את גורמי הסיכון והמאפיינים של מושתלי כליה אשר פיתחו מלנומה. מחקר העוקבה מבוסס על נתוני מאגר ארצי גדול של מושתלי כליה בארצות הברית (שנים 2004-2012).

מבין 105,174 מושתלים (60.7% גברים, גיל ממוצע של 49 שנים) לאחר השתלת כליה בין 2004-2012, 488 חולים (0.4%) אובחנו עם מלנומה לאחר השתלה. גורמי סיכון משמעותיים להתפתחות מלנומה כללו גיל מתקדם יותר של המושתלים (60.5 לעומת 49.7 שנים) והתורמים (42.6 לעומת 39.2 שנים), מין זכר (71.5% לעומת 60.7%), חוסר התאמה של עד שלושה HLA (44.9% לעומת 37.1%), תורם חי (44.7% לעומת 33.7%) וטיפול ב-Sirolimus (22.3% לעומת 13.2%) ו-Cyclosporine (4.9% לעומת 3.2%).

גורמי סיכון משמעויתים בניתוח ההישרדות כללו גיל מקבל מתקדם (יחס סיכון לכל שנה של 1.06), מושתל ממין זכר (יחס סיכון של 1.53), תורם חי (יחס סיכון של 1.35) וטיפול ב-Sirolimus (יחס סיכון של 1.54) ו-Cyclosporine (יחס סיכון של 1.93).

השיעור היחסי המתוקן לגיל של מלנומה במאגר מושתלי כליה בארצות הברית, בהשוואה למאגר SEER (Surveillance, Epidemiology and End Results) לאורך כל השנים עמד על 4.9. מניתוח הנתונים עלה כי חציון הזמן עד למלנומה בקרב חולים שפיתחו את הממאירות עמד על 1.45 שנים.

החוקרים מאמינים כי גורמי הסיכון שזוהו במחקר עשויים לסייע בהנחיית רופאים למתן טיפול הולם לאוכלוסיית חולים זו.

JAMA Dermatol. 2017;153:1130-1136

לידיעה במדסקייפ